או"ח ג סימן קנ"ט

הבא: סימן ק"ס אמירת "ברכו" אחר מעריב של מוצאי יוה"כ <<

או"ח ג' סימן קנ"ט

בענין התקיעה במוצאי יו"כ

כתב השו"ע (סי' תרכג סעי' ו) דביו"כ אחר תפילת נעילה תוקעים תשר"ת, וברמ"א כתב די"א שאין לתקוע רק תקיעה אחת וכן נוהגין במדינות אלו, ובדרכ"מ הביא מהאגור דכן הוא מנהג אשכנז.

ובטעמא דהאי תקיעה כתב רב האי גאון דלא מצא טעם אלא משום דהוא זכר ליובל, ומשום דלא ידעינן החשבון המדויק של היובל, תוקעים בכל שנה זכר ליובל (ע"י אוצר הגאונים יומא חלק התשו' עמ' 42 וראה שבלי הלקט השלם סי' שכב), וכן הוא בתוס' מגילה (ד ע"ב). אולם התוס' בשבת (קיד ע"ב ד"ה ואמאי) הקשו דאם התקיעה מחמת היובל אמאי תקנו בכל שנה ושנה, ובהג' מיימוני (סוף הל' שביתת עשור) הקשה עוד, דלטעם זה היה צריך לתקוע ביו"כ עצמו, וכתבו התוס' (שם) בשם ר"י טעם אחר ד"מה שתוקעים במוצאי יוה"כ אינו אלא להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתענו, וגם להכין סעודת מוצאי יוה"כ שהוא כעין יו"ט". וברוקח כתב טעם נוסף שהוא סימן לנצחון על השטן, והכל בו כתב שהוא לבלבל השטן שחוזר להשטין במוצאי יוה"כ, והט"ז כתב שהוא סימן לסילוק שכינה שנא' עלה אלוקים בתרועה.

והנה הקשו הראשונים דלכאו' אסור לתקוע, דהא אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, ועוד הקשו דיש לחשוש שמא ילך ללמוד אצל חכם ויעבירנו ד' אמות ברה"ר, ותי' התוס' במגילה (דף ד ע"ב ד"ה ויעברינה) דתקיעה הינה חכמה ואינה מלאכה ולכן מותרת קודם שיבדיל, וגם אין לחשוש שילך אצל בקי כיון שזה רק "תקיעה אחת שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצטריך כולי האי כר"ה דאורייתא היא וצריך שלושים תקיעות".

ובסידור רש"י (סי' רה) כתב "שמעתי שתוקעים בארץ ישראל במוצאי יוה"כ תשר"ת ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה א' לזכר בעלמא זכר ליובל".

ובב"ח (סי' תרכד ד"ה ומ"ש) הביא שהמרדכי בשם הגאון כתב דתוקעין תשר"ת והראבי"ה כתב בטעם הדבר – ששוה יובל לתקיעות ולברכות. ולכאו' היה מקום לומר דאם כונתם זכר ליובל ממש, הרי אדרבא היה צריך לתקוע תשע תקיעות כדרך שתוקעים בר"ה כמבואר בר"מ (פ"י משמו"י ה"י), מכל מקום מצאנו לכמה מרבותינו הראשונים שכתבו שתוקעים תשר"ת זכר ליובל. והובא לעיל דברי סידור רש"י שחילק בין אר"י לגולה, דבגולה תוקעין תקיעה אחת זכר "בעלמא" ליובל, ובא"י תשר"ת, ויש לעיין אם זה משום דבא"י דהיובל נוהג נהגו לתקוע תשר"ת זכר ליובל ובחו"ל שאין היובל נוהג נהגו רק בתקיעה א', או שמא מסיבה אחרת. מ"מ נראה שיש מקור קדום שבא"י תוקעים תשר"ת ובחו"ל תוקעים תקיעה א'. ובזה אפשר להבין את פלוגתת המחבר והרמ"א, וכמש"כ הרמ"א "וכן נוהגין במדינות אלו".

והרגילות בבית מדרשו של רבנו זצוק"ל היתה לתקוע תקיעה א' כדברי הרמ"א. ודלא כמש"כ בלוח א"י לתקוע תשר"ת כהשו"ע, והדבר ברור שהרוצה לנהוג כמנהג רבינו יתקע תקיעה אחת.

ויל"ע במנהגו של רבינו שנהג בזה שלא ככתוב בלוח א"י, וכפי שהבאנו בכמה מקומות בישא יוסף שבד"כ רבינו נהג עפ"י הלוח משום שסבר שהגרימ"ט כתב הכל עפ"י חכמי ירושלים ובהסכמתם.

ועלה ברעיוני לומר דלכאו' מהא דרבו הפוסקים שאסור לתקוע בר"ה אחרי שיצאו י"ח אעפ"י שאינה אלא שבות, הרי דאלמלא תי' התוס' היה צריך למנוע מלתקוע עד שיאמר ה"מבדיל".

ואכן יש מרבותינו הראשונים (ראה ספר המנהיג הל' יו"כ אות עט ובעיטור וספר מאה שערים להרי"ץ גיאות) דכתבו לתקוע לאחר מעריב. ועי' בספר הפרדס שכתב "שמעתי שתוקעים בא"י קשר"ק לאחר כל התפילה כשיוצאין מביהכ"נ, לפי שכבר הבדילו, ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה אחת". ויש בנותן טעם שענין לאחר כל התפילה כתב דוקא אודות תקיעת קשר"ק, (דהיינו שריבוי תקיעות לא התירו ביו"כ) אמנם אין זה ראי' ברורה. והנה המנהג לתקוע כמש"כ השו"ע בסוף תפילת נעילה וכבר ביאר הב"ח טעם הדבר לסמוך התקיעה לסוף נעילה דאז השכינה מסתלקת, וזהו טעם התקיעה וכמו שהבאנו מהט"ז.

ולכן יתכן דכיון שהמנהג במקומותינו לתקוע קודם תפילת ערבית וקודם שאומרים המבדיל, ולשי' רבינו גם הוה בספיקא דיומא כיון דהוא תוך חצי שעה לשקיעה, ס"ל לרבינו דבכה"ג כל דממעט בתקיעות שפיר טפי, לכן נהג כהרמ"א לתקוע תקיעה אחת.