הבא: סימן קס"א בענין אם צריך להקפיד שהשולחן יהיה בסוכה בזמן השינה <<
או"ח ג' סימן ק"ס
אמירת "ברכו" אחר מעריב של מוצאי יוה"כ
בדבר אמירת "ברכו" אחרי תפילת מעריב של מוצאי יוה"כ. הנה טעם הדבר שחוזרים לומר ברכו אחר התפילה כתב המ"ב (ריש סי' סט) דהוא משום המאחרים לבוא לביהכנ"ס, ובשו"ע (סי' קלג) כתב בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, וביאר ברמ"א שביום חול נוהגים לומר שמא ישנם כאלו שאחרו לבוא לאחר ברכו אולם בשבת ויו"ט הכל באים קודם ברכו. ומקור דבריו בתשו' הריב"ש (סי' שלד). הגם שהמעיין בדבריו יראה שהיה מנהג לומר ברכו דווקא בסיום התפילה בלילות שבת ויו"ט שאז היו מקדימים להתפלל והיה מצוי יותר שאחרו לתפילה, "והיחידים הללו הלכו להתפלל אחר תפילת הציבור", ואמרו בשבילם ברכו אחרי התפילה. ולכן כתב הריב"ש שבשבת ויו"ט בשחרית שכבר התפללו כולם, בשעה שיוצאים מביהכ"נ אין לומר ברכו. ובדברי השו"ע לא נזכר הטעם ששמעו ברכו בקריאת התורה, אמנם במ"ב הוסיף דאף אם איחר בשבת לבוא אחר ברכו יוצא י"ח הברכו בקריאת התורה.
והנה מנהג קהילות האשכנזים בארה"ק דבכל יום שיש קריה"ת אין אומרים ברכו אחר התפילה (עי' ספר א"י סי' א).
ומשום שביום הכיפורים הכל מצויין בביהכ"נ הביא בלוח א"י בשם האדר"ת שלדעתו אין מקום לחזור ולומר ברכו אחר מעריב של מוצאי יוה"כ. וכן היתה דעתו של מרן רבינו זצוק"ל דאין לומר ברכו אחר מעריב של מוצאי יוה"כ.