הבא: סימן ס"ז בענין תפילה ואמירת תהלים על חולה בשבת <<
או"ח ג' סימן ס"ו
בענין שנים מקרא ואחד תרגום
שלו' רב,
בענין מה שבקשת לברר דעת רבינו זצוק"ל בכמה דינים בהלכות שנים מקרא ואחד תרגום.
הנה בעמדי בזאת זכור אזכור כי גם בהיות מרן רבינו זצוק"ל בערוב ימיו וקשתה עליו הקריאה עד למאד, לא מנע עצמו ואימץ כוחו ובמסירות עשה כל מה שבכחו – דברים שקשה להעלותם על הכתב כדי לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.
ע"כ אמרתי להביא בתחילת הדברים ממה שיש עמדי בענין החובה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, ואולי אזכה לחזק גם אותם שאינם מקפידים במצוה זו, ונבאר בס"ד שזהו חוב גמור.
א. הנה כתב המחבר (ריש סי' רפה) "אעפ"י שאדם שומע כל התורה כולה בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום", וכן הוא ברמב"ם (פי"ג מהל' תפלה הכ"ה) "חייב לקרות לעצמו". ומלשון זו אנו למדים שלדעתם ענין שנים מקרא ואחד תרגום הינו חוב מן הדין, ואף שמלשון חז"ל (ברכות דף ח) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת יתכן והיה משמע שהוא מנהג טוב ואינו חיוב, הרי מהא דהרמב"ם והבאים אחריו שינו הלשון מוכח שזהו חיוב גמור. [ונודעים דברי רבותינו בעלי הכללים דהרמב"ם אזיל בתר לשון חז"ל, וא"כ כאשר מצאנו שהרמב"ם שינה מלשונם הרי ודאי דכוונתו להורות שזהו חיוב].
ומצאנו ב' שיטות נוספות בדברי רבותינו הראשונים. הנה בשבלי הלקט בענין תפילה (סי' מב) כתב "וראוי כל או"א מישראל להסדיר פרשיותיו שנים ושלשה פעמים שאם יעלה לקרוא בתורה תהא קריאתו סדורה בפיו", הרי דכתב דענין שנים מקרא ואחד תרגום הינו בבחינת "וראוי" לכל או"א וכו', ולא הזכיר שהדבר הינו חיוב גמור, וגם כתב טעם לדבר כדי שיוכל לקרוא את הפרשה בציבור כראוי. ולכאורה מלבד שלא כתב הדבר בתורת חיוב הרי נראה דלטעמו אם כבר שמע קה"ת בבהכ"נ אין טעם וצורך שיקרא שמו"ת, זאת ועוד לפי הנוהג הרגיל, שאין העולה לתורה קורא בתורה (אלא בלחש עם בעל הקורא) היה מקום לדון שלטעם השבלי לקט אין מקום לשמו"ת (ויש להאריך בזה, ועי' בשבלי הלקט סי' עה ענין שבת וראה עוד בתניא רבתי סי' ו ואכמ"ל).
ובהגהות מימוני (פי"ג מהלכות תפלה) הביא טעם נוסף מדברי הראב"ן (סי' פח) להא דתקנו שמו"ת, דמיירי במקום שאין בו עשרה ואין קורין שם בתורה בציבור ועל היחיד לומר שמו"ת – שנים מקרא כנגד העולה והש"ץ העולין לתורה, והתרגום כנגד המתרגם. (ולפי זה יש הבדל מקצה לקצה בין דעת השבלי הלקט לראב"ן, דלדעת השבלי הלקט עיקר התקנה היא למקום שיש קה"ת ובמקום שאין קה"ת בציבור כלל ליתא לתקנה, ואילו לדעת הראב"ן כל התקנה היא למקום שאין קה"ת בעשרה).
ובהגמ"י דחה שיטת הראב"ן והוכיח דבריו מהא דאיתא במדרש (הו"ד המדרש בתוס' ברכות שם ד"ה ישלים) דרבי אסר על בניו לאכול קודם שאמרו שמו"ת, וודאי שבני רבי התפללו ושמעו קריאת התורה.
העולה מן הדברים דהגם דמצינו שיש ראשונים שסבורים כי אין חובת קריאת שמו"ת, הרי הלכה למעשה פסקו הרמב"ם והמחבר דענין קריאת שמו"ת הינו חיוב גמור.
וכאמור מרן זצוק"ל לא היקל בזה אף בעת חולשתו, ומכאן תשובה וחיזוק לאותם שמתקשים בדבר.
ב. כבר הובא לעיל, דהרמב"ם והמחבר הביאו חובת הקריאה של שמו"ת למרות ששומעים את "כל התורה כולה בציבור". ובטעם התקנה לשיטתם כתב הלבוש (סי' רפה אות ל) שיהא בקי בתורה, כלומר מהות התקנה היא שחז"ל בקשו לקבוע גדר לחיוב לימוד פרשה מידי שבוע וזה חלק ממצות ת"ת, ולכן אם יאמר את השמו"ת בלא הבנה לא יצא יד"ח, ובפרט כלפי התרגום שלכאורה יש בזה לימוד תושבע"פ, שאם גורס רק המילים ואינו מבין הרי אינו יוצא ידי חובת תלמוד תורה (ויש מרבותינו שס"ל דפטור אף מברכת התורה), ועיין במעשה רב החדש (אות טו) שכתב "וצריך לדקדק היטב בפירוש התרגום אונקלוס על כל פסוק ופסוק ולא לומר בפה ובליבו בל עמו וכו' כמנהג המון עם לכן טוב מעט בכוונה וכו' וכן שמעתי הגדרה הנ"ל מהחסיד בקהלתנו". הרי שהמדברים הנ"ל עולה דמלמרות שחייב לומר כל השנים מקרא ואחד תרגום של פרשת השבוע, הרי במקרה שאין באפשרותו "לדקדק היטב בפירוש התרגום" עדיף לומר רק חלק מהתרגום בהבנה.
וכשנעיין נמצא דיסוד הדברים ששמו"ת הוא חלק ממצות ת"ת, אין זו דעת הלבוש בלבד. דהנה בספר חסידים (מהדורה ר"ר מרגליות אות שא) כתב "יהודי אחד לא היה קורא שמו"ת שמאריכין לו ימיו ושנותיו, כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא", והאריך שם לבאר דכמו שכל מצוות התורה ככיבוד אב ואם ומשקולות לא ייפטרו מרי הנפש מקיומם, כך גם לענין שמו"ת, והוסיף וכתב "לכך יקרא אדם שמו"ת לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך, וכתוב ודברת בם וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו, וכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכתיב וזאת התורה אשר שם משה וגו' וכתיב ולמדה את בנ"י שימה בפיהם", הרי דכמקור וטעם לתקנה הביא הס"ח את הפסוקים העוסקים במצות ת"ת.
והנה חידש בערוך השולחן (סי' רפה סעיף ב) שתקנת שמו"ת תוקנה ע"י מרע"ה, שבשעה שתיקן שיקראו בתורה ברבים (כמבואר בב"ק דף פב ובירושלמי ריש פ"ד דמגילה) "תקן גם כן תקנה זו שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום", ובהמשך דבריו הביא דברי הלבוש שטעמו שיהיו בקיאים בתורה, וכתב על כך ערה"ש "אין זה (טעם) מספיק כמובן, ונראה דהחיוב בתורה השמיעה והלימוד כמו שאומרים בברכת אהבה לשמוע ללמוד, והנה השמיעה היא בס"ת כשרה כתובה כדת וכהלכה ולכן ילמוד מקודם בחומש ויעלה בקודש לשמוע מספר תורה", הרי דלדעתו תקנה זו מדין תלמוד תורה היא, אלא שבכלל תקנת מרע"ה לקרוא בתורה היתה גם תקנה שיקרא שמו"ת בטרם שיקרא וישמע הדברים בס"ת על מנת להבינם (וראה במ"ש אחד מחכמי בית מדרשנו הרה"ג ר"מ גולדיש בספרו מערכת שבת עמ' ג לסמוך לזה מקור בדברי החינוך בהקדמה לספרו, ע"ש), מכל מקום גם אם דבריו דתקנה זו נתקנה ע"י מרע"ה הינם חידוש – הרי עכ"פ גם לדעת הערוך השולחן יש בתקנה חיוב תלמוד תורה כדי שיהא בקי בתוה"ק, וכמ"ש הספר חסידים, הלבוש, והגר"א.
והנה בעל האגרות משה זצוק"ל (או"ח ח"ה סי' יז) חידש דבר מפליא, דאמנם קריאת שמו"ת היא חלק מחיוב תלמוד תורה, אולם חז"ל תיקנו דוקא בסדר זה שיקראו בכל שבוע הפרשה, ולדעתו בחיוב זה נתחייב אף מי שתורתו אומנותו כר"ש וחבריו "ולא יוכל ליפטר מלימוד דבר אחר מהתורה בין בכתב בין בע"פ לבד המצוה הנוספת שחייבו חכמים, וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתם אומנותם כרשב"י וחבריו".
וביקשתי לזכות להבין טעמו ומקורו ושאלתי קמיה הגאון הגדול רבי דוד פיינשטין אם בידו בירור דעת אביו זצוק"ל בענין חיוב קריאת שמו"ת למי שתורתו אומנותו כרשב"י וחבריו, והשיב כי לא שמע זאת מפיו רק ידועה לו שיטת אביו זצוק"ל מהתשובה הנזכרת לעיל.
ג. ועתה אבוא על סדר שאלותיך. הראשונה, מאימתי יכול להתחיל לקרוא שמו"ת. הנה כתב בעל עבודת הקודש מהר"מ גבאי בספרו "תולעת יעקב" (במהדורא החדשה עמוד פו וראיתי מביאים דכן מובא בזוה"ק) דיש להקפיד בקריאת כל פרשה ופרשה בזמנה, "ואסור לערב אלה עם אלה וכו' אפי' בתיבה אחת או באות אחת", ועי' מה שדן בדברים אלו בספר "ימלא פי תהילתך" למרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, שביקש להוכיח דמהא דבא"י היו מסיימים קריה"ת פעם א' בג' שנים בניגוד לבבל שהיו מסיימין כל שנה מוכח שלא הקפידו כ"כ על ענין זה, שהרי אם יש חלוקה בין הפרשות ואסור להקדים או לאחר אפילו מילה אחת וכו', הרי בא"י אמרו בכל שבת פחות תיבות מאשר אמרו בבבל (אם לא שנאמר דבהא גופא פליגי המנהגים, ובמנהג א"י היתה חלוקת הפרשיות שונה ונתחייבו כל שבוע לומר מספר התיבות של מנהג א"י באותו שבוע ואכמ"ל).
עכ"פ להלכה דנקטינן דחייב להשלים פרשיותיו עם הציבור, ובהא כתב המחבר (סי' רפה סעי' ג) דמיום ראשון ואילך חשיב עם הציבור, ובמ"ב (ס"ק ז) ביאר דבריו דמכיון שמתחילים במנחה בשבת לקרוא הפרשה של שבוע הבא, חשיב עם הציבור, והוסיף לבאר דמש"כ המחבר מיום הראשון ואילך לאו דוקא הוא, דאפשר כבר ממנחה בשבת.
וממרן הגריש"א זצוק"ל הבנתי דכל שהגיע זמן מנחה אפי' מנחה גדולה חשיב שקורא עם הציבור ואפי' אם עדיין לא התפלל. וראיתי מביאים בשם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א דהסתפק אם סגי בהגיע זמן מנחה או דדוקא אם התפלל מנחה ושמע קריה"ת של הפרשה הבאה יכול להתחיל באמירת שמו"ת, ושאלתי למרן הגר"ח והשיב שסגי בהגיע זמן מנחה שקורין בתורה, אפילו עדיין לא שמע הקריאה, וכמו שהבאנו בשם מרן רבינו זצוק"ל.
ולענין זמן קריאת שמו"ת של פרשת "וזאת הברכה", כתב המ"ב (סי' רסט ס"ק ג) שבליל שמח"ת יקרא הפרשה שמו"ת "שעתה הוא זמנה", ופשטות הדברים דרק מכניסת חג שמח"ת זהו זמן קריאת שמו"ת של פרשת וזאת הברכה, אולם במקום אחר (סי' רפה ס"ק ז) הביא דזמן הקריאה הוא יום הושענא רבה, ואם קרא ביום שמ"ע לא הפסיד.
והנה מרבינו מרן רבינו זצוק"ל שמעתי דאפשר לקרוא משעת מנחה של שבת פרשת האזינו שמתחילים לקרוא וזאת הברכה, והוא הדין בכל פעם שיו"ט חל בשבת או שבת חוה"מ דאפשר להתחיל לקרוא הפרשה שמו"ת ממנחה של שבת הקודמת.
ד. ובדבר שאלתך אם בעינן שתהא הקריאה כסדרן, הגם שי"א שיש להקפיד בזה, שמעתי מרבינו שמי שהחסיר כמה פסוקים וחזר וקראם שלא כסדרן עלתה לו בזה קריאת שמו"ת וממשיך ממקום שעומד שם.
ה. ומה ששאלת כשהקדים התרגום לקריאת השנים מקרא, דעת מרן רבינו דבכה"ג צריך לשוב ולקרוא השנים מקרא ואחד תרגום, וכל זה אם הקדים התרגום לקריאת המקרא, אולם אם קרא פעם אחת מקרא ואחרי זה תרגום ושוב חזר על המקרא, אינו צריך לחזור, וכך מוסרים שהיה מנהגו של מרן החזו"א זצוק"ל לקרוא מקרא, תרגום ושוב מקרא, אמנם מנהגו של מרן רבינו זצוק"ל היה לקרוא קודם שנים מקרא ואחרי זה תרגום.
ו. עוד אוסיף, שמנהגו של מרן זצוק"ל היה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום במשך כל השבוע, דהיינו ביום ראשון קרא מתחילת הפרשה עד שני וביום שני משני עד שלישי וכן הלאה, ובליל ש"ק בין קבלת שבת למעריב היה קורא משביעי ועד סוף הפרשה. והיה קורא פעמיים מקרא מתחילת הפרשה ועד שני, ואח"כ התרגום מתחילת הפרשה ועד שני וכן ע"ז הסדר בכל יום.
ושמעתי ממרן הגרח"ק שליט"א דגם מרן החזו"א נהג לקרוא שמו"ת במשך כל השבוע, כסדר הזה, ביום ראשון מתחילת הפרשה ועד שני וכן הלאה.
והנה מה שקרא במשך כל השבוע הוא כפי הכתוב במעשה רב (הלכות תפילה אות נט) שכן נהג הגר"א "תיכף אחרי התפילה קורא מקצת מן הסדר שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת, ואינו אומר התרגום אחר כל פסוק רק אחר כל ענין כמו פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין", אמנם סדר שמו"ת שמרן רבינו זצוק"ל אמר בכל יום לפי סדר העליות – אינו כפי המובא במעשה רב (ועי' במ"ב ס"ק ו ובשעה"צ ס"ק יא).
