או"ח ג סימן ט'

הבא: סימן י' האם יש למחות בבן נח שמניח תפילין <<

או"ח ג' סימן ט'

בענין קריאת שמע בתפילין דר"ת

בדבר השאלה, אם יש לומר ק"ש בתפילין דר"ת. א. כתב בשו"ע (סי' כה ס"ד) "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה", וטעם הדבר דלא יהא ח"ו כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב). ובתפילין דר"ת מבואר בדברי המחבר (סי' לד ס"ד) דאחר התפילה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והי' אם שמוע, ולא הוזכר בדבריו חובת אמירת פרשת ויאמר. וביארו הנו"כ ד"פרשת ציצית אין צריך כי חששא דשמא מעיד עדות שקר בקורא בקריאת שמע בלא תפילין תיקן בב' פרשיות" (לשון הפרמ"ג במשב"ז סק"ב). הרי דעיקר "עדות שקר" מתייחסת לאמירת שתי הפרשיות הראשונות, שמוזכרת בהם מצות תפילין, אבל פרשת ויאמר דלא נזכר בו תפילין אינו נחשב כמעיד עדות שקר ח"ו.

והנה המהר"ם שיק נהג לומר כל הפרשיות בתפילין דר"ת כדכתב בשו"ת (או"ח סי' כג) והאריך שם בהאי דינא, וכתב בריש דבריו "ואם כן מטעם זה בתפילין דר"ת שאנו מניחים משום דלמא העיקר כר"ת בודאי נכון ג"כ לומר פרשת יציאת מצרים שנאמר בפרשת ציצית", ובהמשך תלה הדבר במחלוקת הראשונים – אמאי חשיב הקורא בלא תפילין כמעיד עדות שקר, יעו"ש. וכן מובא בשו"ת יפה ללב (מהר"י פלאגי סי' לד) ובתורת חיים (מהר"ח סופר בהאי דינא סק"ה), שכן מנהג רוב העולם. וכן היה מנהגו של מרן רבינו זצוק"ל לקרוא כל ג' הפרשיות בתפילין של ר"ת.

ב. ובהיותי בזה, אציין שודאי מרן לא הניח תפילין ר"ת בחזרת הש"ץ, אבל דבר זה לא היה רק מחמת דין חזרת הש"ץ שצריך הציבור לכוון לברכות שמברך החזן (כמבואר בסי' קכד ס"ד), אלא אף אם העושה כן יקפיד לענות אמן ואפילו אם יסבור כדעת הרמ"ע מפאנו (קב, שאלה השמינית) שסגי ש"עונה אמן" הגם שאינו יודע על איזו ברכה הוא עונה – הרי מדין תפילין דר"ת אין יכול לעשות כן, הואיל וחשש רבינו זצוק"ל דגם בתפילין של ר"ת יש להקפיד שלא יהא בכלל שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש דעבירה היא בידו, וכמ"ש במג"א (סי' כה ס"ק טו). והיה משמע מדבריו שהמניח בחזרת הש"צ צריך לענות אמן גם אם עומד בין תפילין ש"י לש"ר. ויש שכתבו שתיקון הדבר הוא כמ"ש בבן איש חי (פרשת וירא סעיף כו) בענין העונה קדיש וקדושה באמצע הנחת תפילין של ר"ת שיחזור ויניח תפילין של יד מחדש ע"ש, ולכן אי אפשר לו להניח תפילין דר"ת בחזרת הש"ץ.