הבא: סימן י"א בדיקת תפילין בזה"ז <<
או"ח ג' סימן י'
האם יש למחות בבן נח שמניח תפילין
בדבר השאלה אודות מי שהניח תפילין, שסבור היה שהוא יהודי, וכעת התברר כי אינו יהודי (ואין נפק"מ אם התברר שגיורו אינו גיור כהלכה או שאמו אינה יהודיה), והתחיל בתהליכים להתגייר כהלכה, אולם בינתיים הוא ממשיך להניח תפילין, ולדעת המתעסקים המדריכים אותו, אם יאמרו לו להפסיק במצוה שהחזיק בה הוא יפגע מכך.
כתב הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים ה"י) "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשות אותה כהלכתה". וראה לשון הרמב"ם (בפיהמ"ש תרומות פ"ג מ"ט) "הנכרים אע"פ שאינן חייבין במצות, אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר". והנה למרות זאת כתב הרדב"ז למנוע מן הגוי הנחת תפילין מן הטעם ד"במצוות שצריכין קדושה וטהרה, כגון, תפילין, ס"ת ומזוזה אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן" (רדב"ז פ"י מהלכות מלכים ה"י) (ועיין מה שהבאנו בשו"ת ישא יוסף יור"ד סי' נג), הרי דבתפילין חכך הרדב"ז להחמיר שלא לתת לו להניח תפילין.
ובשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ב סי' ז) ביאר שיש למנוע הנחת תפילין מן הגוי הואיל ודברי הרמב"ם נאמרו רק לגבי מצוות מסוימות כמו הקדש תרומה וצדקה שבהם יש לגויים שכר, שכן מצינו בבלק שקיבל שכר על קרבנות, וה"ה בכל דבר שהגוי מקדיש, אולם לא כן לגבי מצוות אחרות, וסובר האגרות משה דמאותו טעם שאסור לגוי לשבות בשבת, הואיל ושביתת גוי בשבת נחשבת כאילו "חידש דת", כך גם אסור לגוי להניח תפילין. (ולכאורה עפ"י מ"ש המפרשים שטעם הדבר הוא מחמת ששבת הוי שרביטו של מלך וגוי אינו יכול ליטול השרביט כמו שביאר בכמה מקומות בספר בני יששכר, אכן יש לחלק בין ש"ק למצוות אחרות). ועוד הוסיף האגר"מ דמה דהתיר הרמב"ם לגוי לעשות מצוה זה רק באופן ארעי, וא"כ בנידון דידן אפשר דחשיב קבע שהרי ברצונו להניח תפילין עד שיתגייר . ולכאורה מחמת שלושת טעמים אלו הי' צריך למנוע מגוי זה להניח תפילין בטרם יתגייר. עוד ראיתי לבעל האגרות משה זצוק"ל שכתב בספרו דברות משה קידושין (עמ' תקכח סי' נ הערה יט) דברור לו שבן נח לא יקבל שכר על קיום מצווה, שצריך "קדושת ישראל לקיום המצוות כנוסח הברכה על קיום מצוות אשר קדשנו במצוותיו".
ובדעת מרן רבינו זצוק"ל. הנה משנים קדמוניות השיב בענין כעין זה, כמובא בקובץ תשובות (ח"א סי' קלג אות ד) שדן באותם שבאו מרוסיה ואמרו שהם יהודים, ואי אפשר להוכיח זאת, ונשאל האם הם חייבים בקיום מצוות, והשיב מרן רבינו כי עולים אלו לדעת המהרי"ט נחשבים כספק יהודים, אבל זה פשוט שכל אחד מהם חייב לקיים מצוות, והוסיף רבינו זצוק"ל שעליהם גם להניח תפילין (ואין לזה קשר לדברי הרדב"ז דהתם בגוי עסקינן), שהרי הוא ספק ישראל ולכן עליו להניח תפילין.
וגם בנידו"ד שהתברר שהוא גוי גמור (ולא כנידון לעיל דחשיב ספק יהודי) אלא שהמתעסקים עמו בהכירם נסיבות הדברים מבקשים שלא לומר לו להפסיק להניח תפילין – קיבל מרן רבינו דבריהם, והורה דבכה"ג אין צריך להעיר לו ולמונעו מהנחת תפילין כדי שלא יפגע.
ואולי טעמו דמכיון שהרדב"ז כתב זאת בלשון "חוכך להחמיר", הרי בכה"ג דיש חשש שמא הדבר יפגע ברגשותיו כאשר הוא מבקש להתגייר כהלכה מותר שלא למונעו.
ולא אכחד לומר שלא שמעתי ממרן זצוק"ל התיחסות לדברי האגרות משה שכאמור מחמיר בזה טפי, ויתכן דסבר רבינו דמדברי הרדב"ז מוכח דלא כדעת האגרות משה שהרי הוא מונע הנחת תפילין בגוי מצד קדושה וטהרה ולא מחמת הסברא שגוי יכול לקיים רק צדקה והקדש כדאמר האגרות משה, ואם כן מבואר דמעיקר הדין לדעת הרמב"ם מותר לגוי להניח תפילין. ויתכן להוסיף דלהטעם השני שכתב האגרות משה יש מקום לומר דבכה"ג שעומד להתגייר חשיב שפיר שמקיים המצוה באופן עראי ואולי גם האגרות משה יתיר.