או"ח ב' סימן קי"ג
בענין "מים שלנו" בעת התקופה
נשאל מרן רבינו שליט"א מחבורה לאפית מצות שיוצא להם שאיבת ה"מים שלנו" בדיוק "בעת התקופה האם לחוש לזה, ואם בזה שהחבית מברזל (פח), הוי כהניח בתוכו חתיכת ברזל יורנו רבינו". והנני להעתיק להלן תשובת רבינו בכתי"ק, ולהבנת הדברים אקדים הדברים ממקורם.
כתב הרמ"א (יו"ד סי' קטז ס"ה) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, מחשש סכנה, ועוד כתב הרמ"א בהל' פסח (סי' תנה סעיף א) "ואין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה הנופלת ומכל מקום טוב לכתחלה להשים בהם ברזל" [ולמדנו מכאן דגם אין שותים לאחר זמן מים שהיו מגולים בשעת התקופה]. ועיין בב"י (בסוף הסימן) מה שהביא בשם המרדכי. וראה במ"ב (סקי"ח) דהטעם דבמים שלנו אין לשפוך הוא משום שומר מצוה לא ידע דבר רע, ובהמשך דבריו הביא המ"ב דברי הט"ז (סק"ג) שחילק בין מים שלנו שהוכנו למצת מצוה שאותם אין נכון לשופכן אף אם יש באפשרותו בקל להשיג מים אחרים, שנראה כמזלזל במה שכתוב (קהלת ח) "שומר מצוה לא ידע דבר רע", לבין מים שלנו לצורך אפיית שאר מצות לפסח שאם ביכולתו להשיג מים שלנו אחרים יעשה כן.
והנה מצאנו בגדולי הדורות כמה דרכי הנהגה בענין שימוש במים בשעת התקופה ולאחרי', שיש שאסרו רק לשתות בשעת התקופה, וכאמור יש שלמדו מדברי הרמ"א (באו"ח) שאין משתמשין במים גם לאחר מכן, ויש גם אחרונים שלא חשו לכך כמ"ש במור וקציעה וכן ראיתי שנתפרסם בלוח דבר בעתו בשם מורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א שלא ראו אצל מרן החזו"א שהקפידו בזה, אכן במ"ב הובאו הדברים (ור"ע במ"ב ס"ס רו).
וזה אשר השיב להם מרן רבינו שליט"א ואעתיק מכת"י.
"הכי מסתברא דבחבית של ברזל אין צורך להניח בתוכו חתיכת ברזל, וגדולה מזו מביאים משם הגרש"ק ז"ל מבראד אם הדלתות של התיבה תלויים בציר ברזל או סגור במפתח של ברזל יש להקל בנוגע לתקופה, ע' דעת תורה סי' תנה [הנה מ"ש מרן שליט"א לסי' תנה מסתמא כוונתו לעצם הענין, אולם דברי הדעת תורה בשם הגרש"ק והמשכם הינם בסוף סי' תכח, י.א.] ברם אחרי שמעיד הגאון המהרש"ם ז"ל שהמנהג הוא שאין נותנין ברזל לתוך המים אלא מניחין על גבי הכלי שבתוכו המים אם כן מה יפסידו אם ישימו סכין או כף ברזל ע"ג הכלי, ושומרי מצוה לא ידעו מדבר רע". ע"כ כת"י מרן שליט"א.
הרי דהכריע מרן דלכתחילה ישימו ברזל על הכלי כדעת המהרש"ם (הגם שבדרכ"ת יור"ד סי' קטז סקצ"ב הביא שהברזל צריך להיות מונח על המשקה) המעיד שכן נהגו.
