או"ח ב' סימן קט"ו
בשכח לברך "על אכילת מצה"
אודות שאלתו – ששכח לברך בליל הסדר על אכילת מצה, ונזכר קודם שקיים מצוות כורך ובירך אז על אכילת מצה אם עשה כדין – אבוא בקצרה.
נחלקו רבותינו הראשונים בגדרי עובר לעשייתן, דלכאורה מדברי הר"מ מבואר דצריך לברך לפני תחילת עשית המצוה וכמו שכתב לענין לולב (פ"ב ה"ו) דמברך קודם שנוטל האגודה, וכמו שכתב לענין סוכה (פ"ו הי"ב) דמקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב. ולדעת הרא"ש (לולב הגזול סי' לג) יכול לברך על הלולב לכתחילה אחר שנטלו – קודם הנענועים, וראה תוספות סוכה (לט ע"א ד"ה עובר לעשייתן) בענין מנהגן של אנשי ירושלים, שאע"פ שקיימו כבר עיקר המצוה הרי מותר לברך ומיקרי עובר לעשייתן אף על פי שמה"ת יצא יד"ח הרי מכיון שתקנו חכמים לנענע בשעת ההלל יכול לברך, שכל שעוסק עדיין במצוה (אפילו רק נענועים) מיקרי עובר לעשייתן. וראה בענין מצות תפילין בפרמ"ג (סי' כה), וע"ע במחלוקת האחרונים לגבי ברכת מזוזה לאחר קביעתה, וראה עוד בשו"ת רעק"א (מהדו"ת סי' יג), וראה קובץ תשובות (ח"א סי' קטז).
והנה רבים מורים שבכה"ג יברך לפני אכילת האפיקומן. ויש להם סמך גדול מדברי הפר"ח (תע"ז סעיף א) "ומ"ש ולא יברך עליו פי' לפי שכבר בירך על אכילת מצה הא לאו הכי בעי לברוכי וכדלקמן בסי' תפב" וכוונתו לדין מי שיש לו רק כזית מצה משומרת שמברך על האפיקומן (ויל"ע בדבריו שדימה הדינים, שהרי שם טרם אכל מצה ובנידון דידן אכל ויד"ח אלא שלא בירך ואכמ"ל). אמנם לפני אפיקומן אפשר גם לצרף שלדעת רש"י ורשב"ם עיקר חיוב אכילת מצה הינו באפיקומן. אולם יש מקום לברך אף קודם כורך – שהרי יש שיטה שהוספת אכילת מצות בליל הסדר היא גופא מצוה (ראה מקראי קודש ח"ב) ואולי עדיף הכי מלברך לפני אפיקומן (ששם כבר שבע) ועיקר הטעם דלא גרע ממ"ש האחרונים שגם אם תקע ל' קולות בלא ברכה יכול לברך (לחלק מהשיטות) אף על מאה קולות שאחר התפילה. ועתה ראיתי תשובתו של הסבא קדישא (שו"ת הסבא קדישא מהר"ש אלפאנדרי ח"ג סי' ז) שהניף ידו באורך והביא צדדים רבים דאם שכח יכול לברר לפני כורך וא"צ לחכות עד לאפיקומן ולכן מי ששכח לברך על אכילת מצה הרי יש לו במה להתלות ולברך לפני ה"כורך" וכן הבנתי ממרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א.
