או"ח ב' סימן צ'
הערת והארת מורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א בענין הנ"ל
הנה אחרי שמרנא ורבנא פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א – עבר על רוב הספר והביא הערות והארות מפסקי מרן החזו"א זצוק"ל, הי' נראה לענ"ד שאין זה ראוי להטריחו עוד, ואמרתי בלבי כי את שאר הסימנים אדפיס בלא להטריח את מורנו הגרח"ק שליט"א אולם את הסימנים העוסקים בסגירת מעגל, מעליות, שינוי זרם, ומכשירי גרמא, היה נלע"ד שחייבים להביאם לפניו ולשאול אם ראוי להדפיסם, ולאחר שעיין בחומר הוסיף בכת"י הערה בזה"ל "שמעתי מהחזו"א שאסור למשוך שעון בשבת ואפי' בעודו הולך ואסור לפתוח בשבת את המצלצל של השעון, וכמדומה דאמר דהוי כבונה". ע"כ הערת והארת מורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א.
וכשזכיתי להקביל פניו ולקבל ממנו את ההערה וההארה הנ"ל, שאלתיו אם ניתן מדברים אלו להסיק את דעתו בשיטת מרן החזו"א זיע"א – בהקשר לסימנים הנדפסים לעיל ולקבוע מסמרות באחד הנושאים, והשיב שמסתבר כן, ושבתי ושאלתי האם להדפיס מסקנה זו במפורש ואמר לי שלא להוסיף אלא להדפיס רק מה שכתב.
ואחרי שכה דיבר מורנו הגרח"ק הריני מנוע מלהוסיף מה שניתן ללמוד בדעת מרן החזו"א רק אציין להלן מקור הדברים כמות שהם.
בספר חיי אדם (הלכות שבת כלל מד סעיף יט) אחרי שהתיר להשתמש בשעון המשמיע קול (כמו שעון מעורר או שעון קיר) כאשר כינון השעון נעשה לפני שבת ואין לחוש שהשומעים יחשבו כי כינון השעון נעשה בש"ק כי "ידוע לכל שהעמידו מאתמול" הוסיף וכתב, "ולפי מה שכתב רש"י (בעירובין דף ק"ג) דכשנפסק נימא ומגלגל היתד שלמעלה עד שמאריך ומגיע ליתד של מטה וכורכה בו הוי אב מלאכה דמתקן מנא, ע"כ לפ"ז אסור להעריך "זייגר" שקרוין אן דרייען [לסובב ולמלאות השעון י.א.] שזה דומה ממש לזה, וא"כ אסור ג"כ לומר לנכרי להעריכו. אך בשעה שהוא ערוך, אפשר דלא שייך זה ויש להתיר ע"י א"י לצורך מצוה, ודוקא בשעה שהוא ערוך, כן נראה לי" עכ"ל. החיי אדם מוכיח דבריו מדברי רש"י במסכת עירובין, הגמ' דדנה שם (דף קג ע"א) אודות נימא של כינור שנפסקה במקדש, שלדעת רבי שמעון בן אלעזר מותר לעשות מלאכה מדאוריתא לצורך תיקון נימא של כינור הלויים אלא שדעת רשב"א שלא יקשור את הנימא מכיון שנימא קשורה איננה משמעת קולה באופן ראוי אלא יש לשלשל את הנימא הקרועה ולחברה ליתד העליונה או התחתונה. הגם שפעולה זו הינה מלאכה האסורה מדאורייתא ובביאור האיסור כתב רש"י (ד"ה משלשל) "דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו". אמנם בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קכג) ס"ל שאפשר לכונן את השעון (ומלשונו משמע אף דשעון שאינו הולך) וז"ל "ולדעתי אין איסור אפילו בשבת למשוך ע"י האופן השלשלת הקטן ואח"כ הולך השלשלת לאט לאט וע"י תחבולה זו הולכים האופנים ומראים השעות לא ידעתי שום איסור מזה מידי דהוי אמטה רפויה דמותר להדקה וכן כוס של פרקים כיון שאין דרך להדקן מותר להחזירו ק"ו למשוך השלשלת זו שמתחילה עשויים [עשויה] לכך". והנה הפרמ"ג (סוף סימן שח בא"א סקע"ח) הביא דבריו, וכתב "ואפשר דלא דמי למטה רפויה וכדומה שזה אין כלי כלל בלא המשכה והוי כמכה בפטיש" [ובהמשך דבריו כתב הפרמ"ג שיתכן וזה אסור מדרבנן משום דהוי כמודד ע"ש] הרי שהפרמ"ג חשש לכך שיש בכינון השעון משום איסור דאוריתא (ועיין בפרמ"ג שלח משב"ז סק"ב שהביא צד להקל אף לכוון שעון אלא שיתכן דדבריו שם הינם כאשר השעון הולך וכמ"ש בשעה"צ סי' שלח ור"ע פרמ"ג משב"ז סי' רנב סק"ז ואכמ"ל).
ובמשנה ברורה (סי' שלח ס"ק טו, ובשעה"צ ס"ק טו – יח) הביא דברי החיי אדם אמנם בשעה"צ הוסיף שהפנים מאירות (ח"ב סי' קכג) מיקל בזה, ולכן העולה מדברי המ"ב שודאי שאסור לכונן שעון, ולחלק מהפוסקים איסור זה הינו מדאורייתא "דהוי בכלל תקון מנא". ובהמשך דבריו כתב המ"ב לאסור למשוך המשקולות (בשעון קיר) או את החוט המושך הגלגלים ב"טאשי"ן אוה"ר" (שעון כיס) אפילו בעודו הולך כדי שלא יפסיק הילוכו. אע"פ שהוא מציין כי בזה פרמ"ג (שלח משב"ז סק"ב) לא פסיקא ליה.
אלא בעיקר הנידון יש להתבונן למה כוס של פרקין חשיב כלי ומותר לחברו ושעון בלא כינון אינו חשיב כלי (כלשון הפרמ"ג), וידוע מ"ש מרן הגרשז"א זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט עמ' ע) דשעון עיקר מהותו שיהא תמיד במצב שהוא מורה את השעה, והמצב שבו הוא אינו הולך איננו מצב תקין אלא קלקול, לעומת זאת כוס של פרקים הפירוק נעשה לרצונו של הבעלים ולכן חשיב כלי. והנה מרן החזו"א זיע"א הביא בסוף דבריו אודות מלאכת בונה בחשמל את דברי החיי אדם (סי' נ סס"ק ט) ואף הוא הקשה כי אין הנידון של כינון שעון דומה לתיקון נימת הכינור ששם "מניחו לעולם ואף אם הכריכה חשיבא כרפוי מ"מ כיון דמבטל ליה וכן דרך עשייתו חשיב מכה בפטיש או בונה אבל הכא בעורך את השעון עשוי להתפרק וגם אין חיבור פרקים כלל". ולמרות זאת למעשה החזו"א ס"ל כהחיי אדם כי לדעתו כינון השעון "יוצר כח חדש בהמסובב שידחוק על האופנים שינועו כולם והעמדתו על תכונה זו הוא בונה או מכה בפטיש".
והראתי כל האמור בסימן זה למורנו הגרח"ק (ב' ניסן, התשע"ב) והסכים להדפסת הדברים.