או"ח ב' סימן צ"ו
בענין נטילת תרופות בשבת
אודות שאלתו אם ניתן להקל להשתמש בתרופות הניתנות בקביעות אף שאין סכנה במניעתם.
א. נודע בשערים דעת הגרש"ק (בספר החיים סי' שכ"ח פרק ו) שתרופה הניטלת בקביעות אין בה משום גזירת שחיקת סממנים.
הערת מורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א: וכן פסק החזו"א.
אמנם שמעתי ממרן רבינו שליט"א דאם לדין יש תשובה, הואיל והראיה שהביא ספר החיים מדין רטיה שנפלה שאפשר להחזירה, איננה ברורה, כי שם מדובר בדבר שכבר השתמשו בה כתרופה והניחו אותה קודם שבת ורק מחזירה בש"ק ובזה אין גזירת שחיקת סממנים (עי' סי' שכח סעיפים כה, כז), אמנם הנידון כאן הוא ליטול תרופות בשבת ואין ראי' לכך שבתרופה הניטלת באופן קבוע אין גזירה. אמנם כידוע האחרונים ציינו סברה נוספת להקל שבזה"ז אין רגילים לשחוק סממנים ואף על פי שלהלכה אין סומכים על טעם זה, אולם בצירוף סברת ספר החיים יש מקום לדון להקל בשעת הצורך בנטילת תרופה הניטלת בקביעות (ובפרט באנטביוטיקה שיכולה ההפסקה בנטילת התרופות להזיק).
לעומת זאת, בנידון שאלתך לגבי משחה לפצעים בפנים – שאין ההפסקה גורמת להתגברות הפצעים, השיב רבינו שבכה"ג ראוי שלא להקל אפילו אם נותן כבר כמה ימים את המשחה (וגם במקום שאין איסור ממרח שרק שופך את המשחה).
ב. ודאתינא להכא, יצויין כי לדעת מרן שליט"א הכנת תרחיף בשבת (ערוב האבקה של התרופה במים) הינה הכנת תרופה ממש ובזה ודאי שאין להקל גם אם נוטל התרופה באופן קבוע, דהרי סברת הגרש"ק היא שמכיון שהחל ליטול התרופה קודם לש"ק לא יבוא להכינה בשבת, ולכן אין גזירה, אבל כאן הרי הוא מכין ממש תרופה בש"ק וזה ודאי אסור.