או"ח ב' סימן ס"ח
עוד בענין תוספת שבת
מכיון שעסקנו במילה בזמן תוספת שבת, הנני להעתיק שתי הערות בענין תוספת שבת מכת"י של מרן רבינו שליט"א, למען ישוטטו הרבים, הדברים נכתבו לפני שנים רבות על מכתב שאלה שקיבל. אקדים את השאלה לפי ענ"ד – והעתקת הערת והארת רבינו ע"כ. לשמחת לב המעיינים.
ידועים דברי הר"ן בשם הרמב"ן שתוספת שבת היינו דוקא קודם זמן בין השמשות, וכמו שהסביר במ"ב (רסא סקי"ט) "וזמן תוספת הוא על כרחך קודם בין השמשות דבבין השמשות הוא ספק שמא הוא לילה וחייב עליה אשם תלוי ולא צריך קרא לאסופי", ועל זה העיר השואל דיש סתירה בדברי המ"ב, שהרי הביה"ל (סי' שמב ד"ה מותר) העתיק קושית הפרמ"ג אמאי מותר כל בה"ש שבות במקום מצוה הרי צריך לאסור משום תוספת, ותירץ הבה"ל "ואולי דבאמת לא כל בין השמשות אלא מעט הסמוך לילה אסור משום תוספת", אם כן מבואר דתוספת היא בזמן ביה"ש בניגוד למש"כ במ"ב.
עוד תמה השואל למה לא הוזכרו דברי הרבינו יואל המובא במרדכי (פרק ב"מ רמז ר"צ) שהתיר בע"ש לערב עירובי חצרות בספק חשיכה וה"ה אחרי ברכו, הרי דבדבר שהוא שבות לא גזרו עליו בביה"ש אפילו בזמן תוספת, שאין תוספת אוסרת יותר מבה"ש, וציין לחכם צבי (סי' יא).
וזה מה שכתב רבינו שליט"א בכ"י,
"בודאי למאן דאמר ספק דאורייתא מה"ת לחומרא, החיוב של תוספת שבת בעל כרחו חל עליו זמן מועט לפני בין השמשות, דבבה"ש הרי הוא ספק לילה, וחייב באיסור דאורייתא ולא צריך קרא לאסופי. אבל אי נימא ספק דאורייתא מדרבנן אסור נמצא דמה"ת רשאי לעשות מלאכה עד עת לילה ממש, שוב שפיר שייך דין תוספת שבת מעט לפני לילה. והפרמ"ג בסי' שמ"ב ר"ל דמה"ט ס"ל לרבי דלא גזרינן שבות בבה"ש דלשיטתו אזיל דס"ל דלא מייתינן אשם תלוי אלא באיקבע איסורא [א.ה. לשון הפרמ"ג "ולא גזרו בדרבנן עוד שבות"] אלא שהק' "דעכ"פ איסור [משום?] דתו"ש איכא ואיסור אמירה לעכו"ם נוהג בכל התורה וע"ז השיב בבה"ל דאה"נ דכל ההיתר של שבות ביה"ש הוא לא בכל [זמן] ביה"ש אלא עד רגע סמוך ללילה [ואין זה ענין למ"ש המרדכי בשם רבינו יואל] מ"מ שני הדינים קיימים, דעכ"פ מדרבנן הרי הוא אסור כל ביה"ש מצד ספק, נמצא דמדרבנן חל עליו חובת תוספת שבת מעט קודם ביה"ש".
עוד הקשה השואל – שהמחבר (סי' רסא) פסק כר"ת שזמן תוספת שבת מתחילת שקיעה ראשונה, והרמ"א מוסיף מפלג המנחה, ובהמשך (בסי' רסג סעיף ד) פסק המחבר שאם רוצה להדליק נר ולקבל שבת יכול ובלבד שיהי' מפלג המנחה ולמעלה ולשיטתו תוספת שבת יש רק מתחילת השקיעה.
וע"ז השיב רבינו בכ"י.
"מתחילת שקיעה הוה תוספת שבת (למאן דס"ל כן) מן התורה אבל מפלג המנחה אם הדליק את הנר יצא ידי חובה משום דמדרבנן מיהא מהני קבלת תוספת שבת כמ"ש הפרמ"ג הו"ד בביה"ל שם".
