או"ח ב' סימן מ"ה
בהלכות הנחת תפילין
כאשר זכינו בסייעתא דשמיא להכנס ללמוד תורה בבנין החדש של בית המדרש ניטעו בשביל הכניסה לבנין מספר אילנות, ונתעוררה השאלה – אם אריך למיעבד הכי.
הנה מקור הדברים בספרי (דברים טז, כא) על הפסוק "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך אשר תעשה לך", דהנוטע אילן בהר הבית עובר בלא תעשה, וראב"י ס"ל דאסור לעשות אכסדרה בעזרה, ובספר המצוות (ל"ת יג) וכן בהל' ע"ז (פ"ו ה"ט) כתב הרמב"ם וז"ל "הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק ובין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו – ה"ז לוקה וכו' מפני שזה הי' דרך עבודה זרה, נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם". הרי דהרמב"ם (לפי הכס"מ) פסק כראב"י שאין האיסור בכל הר הבית אלא רק בעזרה.
והנה יש לעיין, אימתי אנו למדין מבית המקדש לגבי דיני מקדש מעט. דמחד, הרבה הלכות שבמקדש מעט מקורם מבית המקדש כמבואר בשו"ע ובנו"כ (עיין סימן קנ, קנא) כגון מורא ביהכנ"ס, ושיהא בגובה של עיר, איסור קפנדריא, איסור שינה בביהכנ"ס, איסור נתיצת דבר מביהכנ"ס. ומאידך לא לכל ההלכות הושוו, שהרי כניסה במקל ובמנעל ובעלי מומין הותרה. הרי מבואר שיש דברים שראו רבותינו להחמיר ולדמות בית הכנסת למקום המקדש, ויש דברים שלא.
והנה בענין נטיעת עצים לפני בית הכנסת כתב הגאון רבי דוד עראמה בפירושו לרמב"ם וז"ל "ונל"ד דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן, אבל אכסדראות דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזירה, בבית הכנסת מותר". הרי דלדעת רד"ע יש ללמוד מבית המקדש לאסור נטיעת אילנות אצל ביהכנ"ס. אלא דיל"ע דהרי המדובר הוא על חצר ביהכ"נ, ולענין האיסור ליטע במקדש הרי נתבאר בדברי הרמב"ם דיש לאסור רק בעזרה ולא בהר הבית, ולכאו' חצר ביהכ"נ דמיא להר הבית ולא לעזרה. ויתירה מזו, יעויין בתשובות בנין ציון (סי' ט) שנשאל אם מותר לעקור עצי פרי בגן שלפני ביהכנ"ס והשיב שא"ז עקירה של מצוה הואיל "ולא מצאתי סמך ורמיזה בפסוקים שיהא אסור לנטוע אילן על פתח בית הכנסת", וביאר דבריו שגם אם קדושת בית הכנסת יש בה דברים השווים לקדושת הר הבית הרי איסור נטיעה הוא רק שלא לנטוע בהר הבית עצמו ולא לפני שערי הר הבית. הרי דאפי' אם נאמר דהאיסור נטיעה בביהמ"ק הוא גם בהר הבית ולא רק בעזרה (ודלא כהר"מ), אין לכאו' מקום לאסור ליטע אילנות בחצר ביהכ"נ.
אולם הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע (ריש סימן קנ) הביא דברי ר"ד ערמאה בפירושו להרמב"ם דאפילו אצל ביהכנ"ס אסור ליטע עצים מדרבנן (וראה באריכות נזר הקודש לר"מ רוזין סוף פרק קמא דתמיד).
והנה רבים מהאחרונים הקשו על דין זה שאם באנו לאסור בבית הכנסת מדרבנן כל מה שנאסר בהר הבית מה"ת, הרי עלינו לאסור לעשות בימה מעץ משום לא תטע לך אשירה כל עץ, כמבואר ברמב"ם (פ"א ה"ט מהלכות בית הבחירה) ולא מצאנו שיהא אסור לעשות בימות עץ בביהכנ"ס.
וכבר האריכו בזה האחרונים, ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' ד) משמע שמנהגם הי' פשוט לנטוע אילנות סמוך לביהכנ"ס וראה בדעת תורה (ריש סי' קנ) ובמ"ש בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' י, סי' קכז וח"ו סי' ה), ומהר"ם שי"ק (או"ח עח, עט) ובתשובות משיב דבר (ח"ב סי' יד), ושו"ת הר צבי (או"ח א סי' עד), ושם רצה לחלק ולאסור נטיעה לכתחילה ולקיים את הנטוע. ולהלכה ולמעשה, רבים מן האחרונים ס"ל כהרעק"א לאסור נטיעת אילן על פתח ביהכנ"ס וכמבואר במהר"ם שיק (שם) וראה מ"ש בארחות רבינו (ח"ג, הוספות או"ח ח"ב) בענין נטיעת עצים ברחבת ביהכ"נ בבני ברק שנשאלה בזמנו לרבנים רבים, ראה גם שו"ת היכל יצחק (או"ח סי' י) ומרן החזו"א הכריע לאיסור כמו שהביא שם בשם מורנו הגר"ח שליט"א.
וכשבנו את בנין בית המדרש סברנו דאפשר להקל בנטיעת עצים לפני הבנין מכמה טעמים, שאין העצים ליד הפתח ממש, ובית המדרש הינו בקומה שניה, ועל כולנה, לא הוקדש המקום לבית כנסת – בכדי שיוכלו להשתמש במקום גם למטרות אחרות. אולם אעפ"כ השיב לנו מרן שליט"א דלמרות כל הנ"ל ראוי לעשות שערים שיחצצו בין האילנות לבין בנין ביהמ"ד – וכן עשו.