או"ח ב' סימן ל"ו
האם מותר להעסיק כהן תמורת תשלום?
להלכה, מותר להעסיק כהן תמורת תשלום. אף שיש מפקפקים בדבר, נהגו להקל שמותר להשתמש בכהן כאשר הוא נשכר תמורת תשלום, ובפרט אם יש לכהן הנאה מן הדבר. חשש זה נובע מדברי הרמ"א (ס"ס קכח) שכתב "דאסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש", אך הט"ז (ס"ק לט) והמ"ב (ס"ק רע"ה) מציינים כי אם יש לכהן הנאה מן הדבר מותר להשתמש בו. וכן שמעתי ממרן שליט"א שכאשר הכהן נשכר תמורת תשלום נהגו להקל שמותר להשתמש בו. יש מהראשונים (כגון רבינו פטר במרדכי גיטין תסא ועוד) דס"ל דיכול למחול וכ"ה בלבוש, אך הט"ז כתב דמצות "וקדשתו" הינה בעל כרחו דהכהן, ולא יכול הכהן למחול ע"כ, אלא במקום שיש לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לצורך אחרים. ועי' בשיעורי מרן שליט"א לכתובות דף (צו ע"א) על "כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד", דמבאר רבינו דכשהכהן משמש לרבו אין זה חשיב רק שהכהן מקבל שכר על עבודתו, אלא נחשב שהרב עושה חסד עם הכהן שיכול לשמש לרבו.
להלכה, מותר להעסיק כהן תמורת תשלום. אף שיש מפקפקים בדבר, נהגו להקל שמותר להשתמש בכהן כאשר הוא נשכר תמורת תשלום, ובפרט אם יש לכהן הנאה מן הדבר. חשש זה נובע מדברי הרמ"א (ס"ס קכח) שכתב "דאסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש", אך הט"ז (ס"ק לט) והמ"ב (ס"ק רע"ה) מציינים כי אם יש לכהן הנאה מן הדבר מותר להשתמש בו. וכן שמעתי ממרן שליט"א שכאשר הכהן נשכר תמורת תשלום נהגו להקל שמותר להשתמש בו. יש מהראשונים (כגון רבינו פטר במרדכי גיטין תסא ועוד) דס"ל דיכול למחול וכ"ה בלבוש, אך הט"ז כתב דמצות "וקדשתו" הינה בעל כרחו דהכהן, ולא יכול הכהן למחול ע"כ, אלא במקום שיש לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לצורך אחרים. ועי' בשיעורי מרן שליט"א לכתובות דף (צו ע"א) על "כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד", דמבאר רבינו דכשהכהן משמש לרבו אין זה חשיב רק שהכהן מקבל שכר על עבודתו, אלא נחשב שהרב עושה חסד עם הכהן שיכול לשמש לרבו.
להלכה, מותר להעסיק כהן תמורת תשלום. אף שיש מפקפקים בדבר, נהגו להקל שמותר להשתמש בכהן כאשר הוא נשכר תמורת תשלום, ובפרט אם יש לכהן הנאה מן הדבר. חשש זה נובע מדברי הרמ"א (ס"ס קכח) שכתב "דאסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש", אך הט"ז (ס"ק לט) והמ"ב (ס"ק רע"ה) מציינים כי אם יש לכהן הנאה מן הדבר מותר להשתמש בו. וכן שמעתי ממרן שליט"א שכאשר הכהן נשכר תמורת תשלום נהגו להקל שמותר להשתמש בו. יש מהראשונים (כגון רבינו פטר במרדכי גיטין תסא ועוד) דס"ל דיכול למחול וכ"ה בלבוש, אך הט"ז כתב דמצות "וקדשתו" הינה בעל כרחו דהכהן, ולא יכול הכהן למחול ע"כ, אלא במקום שיש לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לצורך אחרים. ועי' בשיעורי מרן שליט"א לכתובות דף (צו ע"א) על "כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד", דמבאר רבינו דכשהכהן משמש לרבו אין זה חשיב רק שהכהן מקבל שכר על עבודתו, אלא נחשב שהרב עושה חסד עם הכהן שיכול לשמש לרבו.