או"ח ב' סימן ל"ג
מהם מנהגי נשיאת כפים והתפילה בבית האבל?
מנהגי נשיאת כפים והתפילה בבית האבל משתנים לפי המנהג והמקום. בשו"ע (סי' קכח סעיף מג) פסק דאין האבלים נושאים כפים בימי השבעה, ולדעת הרמ"א אף במשך כל זמן האבילות אפילו עד יב"ח. בחו"ל, המנהג הוא שאין נושאים כפים אלא במוסף של ימים טובים, ובימות החול אומרים או"א, כאשר הבה"ט והמ"ב פוסקים שאין אומרים או"א בבית האבל. לעומת זאת, בירושלים תוב"ב המנהג הוא שמברכים ברכת כהנים בבית האבל, ואף יש משפחות כהנים הנוהגות לעלות לדוכן בתוך השבעה. מרן שליט"א פסק שכהנים אבלים לא ישאו כפיהם, אך כהנים אחרים ישאו כפים כמנהג ירושלים. החזו"א זיע"א אף הורה לכהן אבל לשאת כפים בארץ ישראל, בטענה שנשיאת כפים בארץ אינה תלויה בשמחה.
וממרן שליט"א שמעתי שכהנים אבלים לא ישאו כפיהם, אולם כהנים אחרים ישאו כפים בבית האבל וכמנהג ירושלים. גם בש"ק באבילות שבעה אין הכהן עולה לדוכן (אפילו מתפלל בביהכנ"ס), ועליו לצאת קודם רצה וכמ"ש המ"ב (קכח ס"ק קנז) בשם המג"א (בס"ק ס"ה בשם כנה"ג) ודלא כפר"ח.
והנה בשם מרנא החזו"א זיע"א מוסרים שהיה מורה אף לכהן אבל לשאת כפים, ואכן מרן שליט"א שאל למורנו הגרח"ק שליט"א אם נכונה השמועה שכן הורה מרן החזו"א והשיב לו שכן שמע מהרב דפוניבז' זצ"ל שהורה לו החזו"א שיעלה לדוכן בשבעת ימי אבילותו, וטעמו הואיל ובא"י עולים לדוכן בכל יום (אמנם בארחות רבינו (ח"ג עמ' ריב אות לג) הביא הוראת החזו"א רק לגבי נש"כ של כהנים בבית האבל ולא לגבי נשיאת כפים של האבלים).
וצ"ל דסבר מרן החזו"א, דרק במקום שאין נושאים כפים אלא ביו"ט, כששרויים בשמחה יתירה – כמנהג האשכנזים בחו"ל, הדין הוא דאבל לא ישא כפיו משום דאינו שרוי בשמחה, אבל באר"י שנושאים כפים בכל יום – הרי דאין נשיאת כפים תלויה בשמחה ולכן כהן אבל יכול לשאת כפיו אפילו בתוך שבעה. וראיתי שסברא זו הביא בארחות רבנו (ח"ג עמ' רי"ב אות לב) אמנם שם דן בכהן אבל לאחר שבעה.
לא, המנהג הוא שבבית האבלים אין אומרים תחנון, גם כשאין אבל זכר. הטעם לכך הוא שמידת הדין מתוחה על האבל (פרמ"ג קלא א"א ססק"י בשם הלבוש), וכן שהוקש בית האבל לחג (ב"י סי' קלא בשם השבלי הלקט), ולכן אין אומרים תחנון.
בבית האבל, אין אומרים הלל בראש חודש, אך בחנוכה יש לומר הלל. מרן שליט"א הורה שלא יאמרו הלל בבית האבל בראש חודש, וכמ"ש המ"ב (סי' קלא סק"כ). בחנוכה, על המתפללים להשלים ולומר הלל בביתם לפי המ"ב, אך לדעת מרן רבינו שליט"א, יש לומר הלל בבית האבל בחנוכה, כיוון שהטעם שלא לומר הלל (אמירת "לא המתים" כלעג לרש) אינו מספיק לבטל אמירת הלל שלם. הרוקח (סי' שיז) מביא טעמים נוספים לאי אמירת הלל בר"ח בבית האבל: אין אומרים דבר שמחה, לועג לרש, והלל בר"ח נאמר רק בציבור.
והנה ידוע שברוקח (סי' שיז) מובאים כמה טעמים שלא לומר הלל בר"ח בבית האבל, א. אין אומרים דבר שמחה בבית האבל והלל הוי דבר שמחה. ב. לועג לרש איך יאמרו לא המתים יהללו וגו'. ועוד הוסיף טעם שלישי – שהלל בר"ח נאמר רק בציבור, ועשרה שפירשו מן הציבור כיחידים דמו כלומר, אותם שאינם מתפללים בבית הכנסת הרגיל והקבוע ובאו להתפלל עם האבל כיחידים דמו, ודבריו אלו הינם כשיטה שהלל בראש חודש נוהג רק בציבור (עתה ראיתי מאמר הגרד"צ הילמן זצ"ל בענין זה בישורון כרך כ"ה עמ' תקצד ע"ש) והנה לפי שנים מאלו ג' הטעמים לכאורה – הוא הדין בחנוכה, ורק לטעם השלישי שאני חנוכה מר"ח דבחנוכה חייבים בהלל אולם ממרן רבינו שליט"א שמעתי שמכיון שהטעם שלא לומר הלל בבית האבל הוא מפני שאמירת "לא המתים" הינה כלעג לרש לנשמת הנפטר, לא אלים טעם זה לבטל אמירת הלל שלם, ולכן (מרן שליט"א לא דיבר מענין הטעם של אי אמירת הלל מחמת שלא לומר דבר שמחה), בחנוכה – לדעתו יש לומר הלל בבית האבל וכמ"ש בשו"ת ישא יוסף (ח"א סי' קמ"ח).