או"ח ב' סימן ל"ב
אמירת ברכת כהנים ע"י כהן חולה, ובסמיכת גופו
אודות כהן יר"ש מרבים שהוא מתאמץ למרות מחלתו לברך את עמו ישראל במסירות אולם כתוצאה ממחלתו (פרקינסון) יש לו תנועות בלתי רצוניות ועוררו השואלים מהא דכהן שיש לו מום בפניו או בידיו לא ישא כפיו.
ופשוט היה בעיני שמותר שהרי בדש בעירו (פי' שרגילים בו) – מותר דלא יבואו העם להסיח דעתם ולהסתכל בכהן, כמבואר בשו"ע (סי' קכח סעיף ל ובנו"כ) וכך גם שמעתי ממרן שליט"א דכיון שכהן זה הינו אחד מהמתפללים יכול לשאת כפיו.
אמנם כשנוסע להתארח במקום אחר שהרי שם אינו דש בעירו, ובנידון דידן א"א לומר כמ"ש במומים אחרים שהטלית מכסה, שהרי אין הטלית מסתירה את מחלתו ה"י, אמנם ראיתי מ"ש השפת אמת בסוגי' דמגילה (דף כד ע"ב) דבמקום של קבע תיקנו שבעל מום לא יעלה אבל באקראי יכול לעלות, אבל בזה לא זכיתי לשמוע ממרן שליט"א.
ב. בדבר שאלת כהן החולה ל"ע, שאינו יכול לומר ברכת כהנים כולה בעמידה, אלא בסמיכה שאם תינטל יפול ח"ו, האם יעלה לדוכן.
בשאלה זו נחלקו הפוסקים (סי' קכח סעיף יד, בבאר היטב ובשע"ת), והמ"ב (סקנ"א) הכריע דאין לשאת כפים בסמיכה כזו, וכן מורה מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א.
אולם אם באפשרותו לעמוד בשעת אמירת פסוקי ברכת כהנים ולהשען רק כשהחזן מקריא שפיר דמי וכן מורה רבינו שליט"א.
וכמו כן רשאי לסמוך עצמו בשעת הברכה.
[והואיל והשאלה התעוררה בשכונתינו ארזי הבירה אזכיר כי ראיתי שבקונטרס כתנת כהונה של הגאון ר' זלמן אלוני, חותנו של המרא דאתרא בשכונתינו הגאון הרב שיקובצקי זצ"ל, דן בענין בארוכה ומשם תקחנו].
