או"ח א' סימן קמ"ז
דין אכסנאי ליום אחד בחנוכה
אודות השאלה בדבר אורח המגיע להתאכסן אצל חבירו בחנוכה ליום אחד (או לשבת קודש), היכן הוא חייב להדליק.
נקדים ונאמר, אותם הנוהגים להדליק בתוך הבית ודאי ידליקו בבית האכסניה שלהם (או שישתתפו עם בעל האכסניה) שהרי ההדלקה שלהם היא לצורך בני הבית, ואין טעם להדליק בבית שאין בו דיירים. שהרי למנהגם הפירסומי ניסא הוא לבני הבית ובמקום שבני הבית נמצאים שם חובת ההדלקה. – אולם כידוע כבר ציינו כי לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל חייבים להדליק גם בזה"ז בפתח ביתו מבחוץ. ולכן עלינו לברר, היכן חובת ההדלקה למי שמדליק כדינא דהשו"ע על פתח ביתו לרה"ר והוא מתארח אצל אדם אחר ליום אחד.
הוראת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל מפורסמת דההולך מביתו ליום אחד חובת ההדלקה נותרה בבית שהרי לא עקר מביתו. וניתן להביא ראיה לדבריו – ממה שכתב הפרי חדש (סי' תרע"ז המוזכרים בבה"ל שם ד"ה במקום שאוכל) דאם עקר עצמו לבית אחר לכל ח' ימי החנוכה חשיב עקר (ופעם שמעתי ממרן (שליט"א) זצוק"ל שיתכן וה"ה אף ברוב ימים) אולם במתארח ליום אחד, הרי לא נעקר מביתו ומכיון שהוא מדליק כדינא דהשו"ע על פתח ביתו מבחוץ הרי חייב הוא לקיים המצוה בביתו – ע"י שליח.
אמנם מקובל בשם מרן החזו"א זצ"ל וכן בשמי' דמרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל דלדעתם עקירה ליום אחד הוי עקירה – וכמו שמפורסם בשער בת רבים דבזמן שמורנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א היה בחנוכה בבית חמיו מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל, הדליק נרות חנוכה בעיה"ק בהוראת מרן החזו"א (ראה מעשה איש ח"ד עמ' קלב וראה אורחות רבינו ח"ג עמ' כח אמנם יעויין שם שלכאורה לדעת מרן החזו"א עפ"י מה שכתוב באורחות רבינו – יש לחוש לחשד גם בזמן הזה, ואין כן דעת מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל שלדעתו אין חשד נוהג בזה"ז מכיון שרבים מדליקים בתוך הבית ואכמ"ל). הרי דלדעת החזו"א הבא להתארח יום אחד במקום אחר חובת ההדלקה הינה במקום שהוא מתארח וכן דעת מרן הגרשז"א זצ"ל ואילו לדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל בכה"ג נותרה חובת ההדלקה בביתו.
ב. ודאתינא להכא יש לעיין אם הנוהג כדעת מרן (שליט"א) זצוק"ל ומינה שליח להדליק בביתו אם רשאי להדר ולהדליק גם במקום שמתאכסן שם.
והנה בדין אכסנאי – איתא בגמ' (שבת כג ע"א) מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צרכינא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי, וכתב הרמ"א בשם תרה"ד (תרע"ז סעיף ג) דאף על פי שאשתו מדלקת עליו בביתו אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך. וביאר בתרה"ד הטעם דלא גרע ממהדרין שכל אחד מבני הבית יכול להדליק וה"ה הכא "יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות". אמנם יש מן הפוסקים הסבורים שאחרי שחז"ל פטרוהו ע"י הדלקת אשתו אינו יכול לחייב עצמו. ולכן כתב המ"ב שהרוצה לברך – ידליק זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו.
לפי זה, היה מקום לדון שבנידון דידן יכול להדליק במקום שמתאכסן אף על פי שהשליח מדליק בביתו בתנאי שידליק קודם שהשליח מדליק. כדין אכסנאי שהוא מדליק קודם שאשתו מדלקת עליו.
אולם אי אפשר לומר כן, כי כמה וכמה חילוקים יש בין דין אכסנאי לדין אורח ליום אחד, ראשית כאשר אכסנאי מדליק לפני הדלקת אשתו הרי אינו יוצא בהדלקת אשתו, ויוצא ידי חובת ההדלקה בהדלקתו במקום האכסניה והדלקת אשתו מועילה עבורה שתצא בנר חנוכה, אולם באורח ליום אחד, אם יכוין שלא לצאת בהדלקת השליח אזלא לה יכולת ההדלקה של השליח כי כל האפשרות להדלקת השליח הינה מכוח המשלח ואם המשלח אינו חפץ בזה אין מקום להדלקה. יתירה מזו אפילו לדעת תרה"ד – ששייך מהדרין באיש ואשתו הנמצאים בשני מקומות, כאן שאני שהרי לדעת רבינו במקום בו הוא נמצא כאורח אין לו חובת הדלקה כלל ודו"ק, ומשום כך אין שייך דין הדלקה של מהדרין.
נמצינו למדים כי לדעת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל הנוסע להתארח בש"ק של חנוכה חייב למנות שליח להדליק בביתו, והוא אינו יכול להדליק בברכה במקום האירוח.
ודאתינן להכא צריך להוסיף, כי לפי דעת מרן הגרי"ש (שליט"א) זצוק"ל שהאורח יוצא יד"ח ע"י הדלקת השליח אין עליו ברכת הרואים שהרי הוא יוצא יד"ח על ידי שליח (כמבואר במסקנת המ"ב סי' תרע"ו סק"ו ואם הוא מתארח ביום הראשון של חנוכה אינו מברך שהחיינו ולמחרת אינו יכול לברך כי קיים המצוה ע"י שליח ראה שם במ"ב סק"ז).
ולכן אם ירצה לברך שהחיינו ביום השני בשובו לביתו יצטרך לברך על פרי חדש. ויתכן שמשום כך – כדאי שהאורח ליום אחד ישמע הברכות מאדם אחר (ראה מעשה איש ח"ד עמ' קלב).
והנה אורח ליום אחד – פעמים גם ביום השני אינו נמצא בביתו בשעת ההדלקה, לדוגמא, אם בא לעיר אחרת לשבת קודש גם במוצאי שבת עד שיגיע לביתו – יעבור זמן ההדלקה. ובשם מרן הגרשז"א זצ"ל מוסרים שמעיקר הדין הוא יכול להדליק במקום שהוא מתארח כל עוד שלא עקר חזרה למקומו.
אמנם מרן החזו"א הורה למורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א – שימנה שליח על ההדלקה בביתו, למדנו מזה שלדעת החזו"א בלילה הראשון מכיון שהוא נשאר כל היום במקום האכסניה הרי חובת ההדלקה היא במקום האכסניה, אבל בלילה השני אם דעתו לשוב לביתו חשיב מקום ההדלקה בביתו ומכיון שישוב לביתו מאוחר עליו למנות שליח. וממרן (שליט"א) זצוק"ל שמעתי שמעיקר הדין אם הוא שב לביתו בזמן שיש עוברים ושבים הרי יכול להדליק בברכה בביתו וכמ"ש הריטב"א (שבת כא ע"א) עד דכליא רגלא דתרמודאי "ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות מוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות" וראה לשון הרמב"ם (בפרק ג' הלכות חנוכה) "ומפני זה התקינו חכמים.. וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יותר". שכוונתו כי אם תכלה רגל מאוחר יותר מותר להדליק בשעה מאוחרת יותר.
וזאת תורת העולה, דלדעת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל המתארח באופן ארעי – בחנוכה מדליק על ידי שליח בביתו, ובזה יוצא יד"ח.
וכמה פעמים שאלתי למרן (שליט"א) זצוק"ל אם משום כך אין ראוי לצאת למקום אחר באופן ארעי בחנוכה והשיב לי כי בהיותו מדליק בביתו ע"י שליח מקיים המצוה של נר חנוכה (ובפרט אם נוסעים למקום אחר לצורך, כגון כיבוד הורים, ובשבת שבע ברכות וכדומה) ואם כן אינו צריך להימנע מלנסוע למקום אחר.
