או"ח א' סימן צ"ח
עשיית מצות משבולת שועל
עפ"י מה שנתברר להלכה (בסימן לעיל) שהשבולת שועל – האווינא, היא היא השבולת שועל לדינא לכל דבר וענין, ולא נצרכה אלא כלפי המתפרצים, והגם שבעבר כשדיברו כנגד המתפרצים מיעטו בדבריהם מחשש דילמא פקר טפי – הנה כעת בירידת הדורות הרי ח"ו מדשתיק יאמרו ש"מ דיש בדברים ולכן באנו בארוכה.
ולא זכיתי להבין מה שראיתי בשו"ת תשובות והנהגות להגאון ר"מ שטרנבוך שמעורר כנגד עשית מצות משבולת שועל מדברי החוקרים שאין זו שבולת שועל, והרי כבר הובא לעיל שלדעת רבותינו הראשונים – הגידול הנקרא שבולת הינו שבולת שועל ההלכתית, ועל כן אי אפשר להסיק מדברי החוקרים ולפסול שבולת שועל למצה.
אמנם יש לעורר שהמבקשים לעשות מצה משבולת שועל כוונתם לעשות זאת לתועלת חולי הצילאק (הכרסת) ויש לדון בזה, הואיל ויתכן שהשבולת שועל בטבעה כמו השעורה ממהרת להחמיץ – ואם כן שיעורי חימוץ והמתנה שנאמרו באפית מצת חיטה אינם שווים באפית מצת ש"ש, וכמו שדנו בזה מגדולי הרבנים עיין בשו"ת מנח"י (ח"ט סי' מט) אשר כתב מחמת כן, שלא לעשות מצות מש"ש. (אמנם הרה"ג רא"י ווסטהיים מעיד שלאחר מכן התיר לו לעשות מצות מש"ש) וע"ע ובשו"ת חשב האפוד (ח"ג סי' ט) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קיז).
ועוד יש מקום לדון אודות מצות מש"ש מפני שהש"ש בהכנתה לאפי' חייבים להוציא מתוכה אינזים-מריר הבלוע בה ויש צורך בכתישת הש"ש, ויש כאן בליעה של מי פירות. ויעויין מה שכתב בזה באורך הרה"ג רא"י ווסטהיים בקובץ קול התורה (חוברת נט).
