או"ח א' סימן כ"ט
התפלל ובקש גשמים לפני ז' מר חשון
אודות שאלתו – בדבר מי שהתפלל אחרי שמיני עצרת לפני ז' מר חשון, וביקש על הגשמים, אם צריך לחזור הואיל וביקש גשמים לפני המועד בו מבקשים גשמים באר"י.
א. במשנה תענית (דף י ע"א) תנן, בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת, ובגמ' (שם) א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל. וכן פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' תפילה הט"ז) והשו"ע (או"ח סי' קיז), אלא שהר"ן הקשה וז"ל ואיכא למידק הכא היכי פסק ר' אלעזר הלכה כר"ג דהא ר"ג לא אמר הכי אלא מפני תקנתן של עולי רגלים והאידנא בתר חורבן ליכא למיחש לתקנתייהו וכו'. ולדבריהם צריך לומר דכי איפסקא הלכתא כר"ג היינו אפילו לאחר החורבן לפי שהיו מתאספים ברגל בכל סביבות ירושלים כמו שעושים גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה עכ"ל. וענין זה שהיו עולים לרגל אחרי החורבן מוזכר בהרבה מספרי הראשונים, עיין ספר חסידים (מהדורת מקיצי נרדמים תר"ל), אודות מנהגו של רב האי גאון לעלות לירושלים ושו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' רא ואכמ"ל).
אמנם היו מן הראשונים שסברו כי בזמן הזה מכיון שאין עולי רגלים, מתחילים לשאול במוצאי יו"ט אחרון וכמו שכתבו כמה מן הראשונים בסוגית הגמרא בתענית עיין ריטב"א "ונמצא זמנו של ר"ג שהוא בט"ו נעקר מן העולם לאחר החורבן שבני ארץ ישראל שואלים לאלתר" עכ"ל. אך להלכה פסקו הרי"ף הרמב"ם והרא"ש וכ"ה בשו"ע דשואלין גשמים באר"י בז' במרחשון.
והנה מסתבר שמחלוקת ראשונים זו אימתי שואלים אינה תלויה בשאלה האם במציאות עלו לרגל אחרי החורבן, הדבר פשוט וברור שרוב ישראל לא עלו לירושלים אחרי החורבן כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס דמזמן החורבן בטלו עולי רגלים. יעויין גיטין (דף ד ע"ב) בדין בפני נכתב ובפני נחתם, דממדינה למדינה בארץ ישראל דא"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאיכא עולי רגלים, ומקשה הגמ' תינח בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין ביהמ"ק קיים ותירצה הגמ' דמשום דאיכא בתי דינין דקביעי משכח שכיחי, ולא תירצה דאיכא עולי רגלים אחרי חורבן הבית, הרי לנו דבטלו אז עולי רגלים. וכנראה סבר הר"ן דמכיון שגם אחרי החורבן היו שעלו לרגל – אע"פ שוודאי הם היו מיעוט הרי מחמת שעדין נותרו עולים לרגל – נשארה קביעות חכמים לשאול מז' מרחשון, ולדעת הריטב"א מחמת שעיקר עלי' לרגל נתבטלה, שאלינן גשמים במוצאי החג. ולהלכה נפסק – דשאילת גשמים מתחילה מז' מרחשון.
ב. מכיון שנפסקה הלכה דשאלינן מז' מרחשון לכאורה המקדים לשאול גשמים אחרי החג לפני ז' מרחשון הרי הוא נכלל בדינא דגמרא (תענית ג ע"ב) דשואל מטר שלא בזמנו דמחזירין אותו והטעם דמחזירין אותו, מבואר בפירוש רש"י (בתענית שם) דכיון דבעא אמיטרא לא התפלל תפילתו כהוגן לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר (ור"ע ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב), ואם כן יש לדון דאפשר דבנד"ד מכיון שהזמן הוא זמן ראוי לגשמים –והראי' דמזכירין גשמים בתפילה אלא דאין שואלין מחמת סיבה צדדית של עולי רגלים יתכן שאין זה חשיב שלא התפלל תפילתו כהוגן שהרי הזמן זמן גשמים והראי' דמזכירים גשמים בתקופה זו.
ג. ודוגמא לזה מצאנו שדנו רבותינו גדולי האחרונים אודות בן חו"ל שנהגינן לשאול גשמים החל מס' לתקופה והקדים ושאל קודם ס' לתקופה באותם מקומות שאין מטר קללה להם גם לפני ס' דתקופה, דכתב הרדב"ז (ח"ה ב' אלפים נה) ומזה הטעם אני סובר שאם שאל טל ומטר בתוך ששים לתקופה במצרים אין מחזירים אותו לפי שאין הגשמים בימים אלו סימן קללה. ואף שבקרבן נתנאל (ריש תענית סי' ד) כתב לא כן, כבר הכריעו האחרונים כדעת הרדב"ז וכמ"ש בברכי יוסף (סי' קיז) ובמחזיק ברכה (שם, ור"ע בענין לשון הגמ' עד ס' לתקופה בשו"ת דברי יציב ח"א ואכמ"ל). אמנם יש מקום לחלק דהא במדינות שאין בהם חסרון בגשמים קודם לתקופה, כבר ביקש הרא"ש (המובא גם בטור כאן) להקדים שאילת גשמים וכמבואר בדבריו, ונימוקו עמו שעיקר התקנה לחכות לששים בתקופה מבואר ברש"י (דף י ע"א) לפי שבבל אין צריכין מטר קודם לששים בתקופה ולכן חשיב זמן שא"צ גשמים, אבל במדינות אירופה שבמציאות הם זקוקים למים קודם לששים לתקופה, מאי טעמא יהיו נגררים אחר בבל. ואף שלא נהגו כן כמו שהעיד הרא"ש עצמו בכל אופן אפשר לסמוך על כך בדיעבד לגבי אותם ששאלו טרם ס' לתקופה שלא לחייבו לחזור ולהתפלל.
אמנם שאילת גשמים באר"י לפני ז' חשון – היה מקום לדון שמכיון שנקבע הזמן לז' חשון הרי כל השואל קודם לכן חשיב כשואל בלא זמנו, אולם מאידך גיסא הרי בארץ ישראל הי' צריך לשאול ממוצאי החג ולא להמתין עד ז' חשון ורק מחמת סיבה צדדית איחרו לשאול ובפרט בזה"ז (וכמשנ"ת לעיל), ולכן השואל גשמים קודם לז' מרחשון א"צ לחזור וכן מורה ובא מרן עט"ר הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל.
וראיתי בספר הליכות שלמה (תפילה עמ' קו) שכתב שכן פסק מרן הגרש"ז זצלל"ה. אמנם במה שציין שם כמראי מקומות להלכה זאת לדברי המחזיק ברכה ותהילה לדוד כבר כתבנו שהם דיברו בבן חו"ל ששאל קודם לס' בתקופה ולא בבן אר"י ששאל קודם ז' מרחשון.
ויש להוסיף כי עפ"י המובא שם בהערות (דבר הלכה וארחות הלכה), הגם שלהלכה שני נביאים נתנבאו להלכה אחת ה"ה מרן הגרשז"א זצלל"ה ולבהחל"ח מרן הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל הרי טעמיהם שונים, שהגרש"ז זצלל"ה ס"ל דא"צ לחזור ולהתפלל מחמת שבזמנים הללו דלא כבימים הראשונים, כאשר נוסעים ממקום למקום בכלים המיועדים להגן גם מגשמים אין גשמים מפריעים כל כך לעולי רגלים. (וכמו שהביא שם מה שתירץ מרן הגרש"ז בילדותו כי לא מצאנו שחמשה עשר יום קודם לפסח מפסיקין לשאול גשמין מחמת הולכי דרכים, הואיל וכשיוצאים לעליה לרגל בימי החורף לפני פסח הם ערוכים לגשמים יעויי"ש). וכאמור, טעמו של מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל הוא דמחמת שהזמן הוא זמן של שאילת גשמים אלא שבגלל תקנה צדדית אין כלל ישראל שואל גשמים קודם ז' מרחשון ואין זה עוקר את המציאות שהתקופה היא תקופת גשמים. ולכן אינו חוזר.
ובזה תבנא לדינא, כי לדעת מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל ומרן הגרשז"א זצלל"ה השואל גשמים באר"י לפני ז' חשון, אינו צריך לחזור.
[אמנם בזה יש לעיין מה הדין בזמן הבית, אם שאל לפני ז' מר חשון דילמא מכיון שנקבע מועד השאלה בזמן עולי רגלים לז' מר חשון הרי קודם לכן חשוב שאינו זמן שאילת גשמים ולכן צריך לחזור, ורק בזמן הזה דודאי חשוב מועד גשמים ורק מחמת מיעוט עולי רגלים לא שינו לשון התפילה כפי שלכאורה היה צריך לעשות, בזה אמרינן דאינו חוזר, וכשהוצגו הדברים לפני מרן (שליט"א) זצוק"ל אמר, שבזה יש עדיין לעיין, אך ודאי דבזה"ז א"צ לחזור].
