הבא: סימן קפ"ג האם כופין הבעל לבטל תנאי שבגט <<
אבן העזר סימן קפ"ב
בענין טענת "מאיס עלי"
נחלקו הראשונים באשה שטוענת שבעלה מאוס עליה אם כופין אותו ליתן גט. לדעת הרמב"ם (פי"ד מהל' אישות ה"ח) בכגון דא "כופין אותו להוציא לשעתו לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה". אולם ראשונים אחרים ס"ל דאין כופין וכמו שביאר הרא"ש בתשובה (כלל מג סי' ח) וכתב "מה נתינת טעם לכוף האיש לגרש ולהתיר א"א, לא תבעל לו ותוצרר אלמנות חיות כל ימיה, הלא אינה מצווה על פו"ר, וכי בשביל שהיא הולכת אחרי שרירות לבה ונתנה עיניה באחר וחפצה בו יותר מבעל נעוריה נשלים תאוותה ונכוף האיש שהוא אוהב אשת נעוריו שיגרשנה חלילה וחס לשום דיין לדון כן". וכך נפסק להלכה בשו"ע (סי' עז סעיף ב) "אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי אם רצה הבעל לגרשה וכו'", הרי דתלה הדבר בדעתו של הבעל.
גם בקובץ תשובות (ח"ד סי' קלה) דן רבינו בגדרי הכפיה, והביא שם דברי הרמב"ם שאשה שמורדת וטוענת מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתו כופין אותו לגרשה, וגם ציין דרבים סוברים בדעת הרמב"ם שאין צריכה לנמק דבריה באמתלא מבוררת. אולם רוב הפוסקים לא ס"ל הכי וכמש"כ השו"ע דין זה בלשון "אם רצה הבעל לגרשה" ולא כתב "כופין", עי"ש.
וכן כתב עוד רבינו במכתב למרן הקה"י (נתפרסם באגרות ורשימות קה"י ח"ד סי' יד) שהלכה פסוקה בשו"ע דלא כהרמב"ם, והוסיף שם וז"ל ו"גם הה"מ כתב כבר פשטה הוראה זו בכל ארצותינו שלא כדברי רבינו בזה שאין כופין, כ"ש שהם הכריחו שאין כופין מן הדין. ובחי' הרמב"ן כתובות, וכל מי ששומע למי שמורה כך טועה גמור הוא ומרבה וכו' ומי אנכי לחלוק ולשנות מה שנהגו גאוני ישיבות, אבל לענין דין התלמוד אין כופין והדבר גדול ומפורסם וכבר בטלה מפני פריצות הדור וכן הוא בב"י (סי' עז) דנקטינן כר"ת רמב"ן רשב"א והר"ן והריטב"א, עי"ש".
ויש בנותן טעם להסביר הרקע למכתב רבינו שנכתב כתשובה למכתבו של מרן הסטייפלר עפ"י מה שהביא הגאון ר"א הורווויץ זצ"ל בספר אורחות רבינו (ח"ה עמ' נג) ממרן הקה"י וז"ל שם "מו"ר (שליט"א) זצוק"ל היה כואב את כאבן של בנות ישראל שבעליהן מעגנן ונמנע ואין נותן להם ג"פ בזמן שאין שום תקוה שתחזור אליו, מו"ר ריחם על בנות ישראל העגונות". ובמקו"א כתב שמרן הקה"י זי"ע שלח אותו לאוצה"ס של אוצה"פ ללקט ולאסוף כל הראשונים והאחרונים בענין אשה הטוענת מאיס עלי, והורה לו להוציא את אסיפת המקורות הנ"ל בדפוס, תחת השם "קונטרס הבירורים", והכתיב לו מרן הקה"י את ההקדמה וכמש"כ "וההקדמה דלהלן לשון מו"ר, מו"ר אומר מילה במילה ואני כותב, וז"ל, והלכה היא כהשו"ע דאין כופין, אולם ידיעת שיטות הפוסקים נ"מ להרבה ענינים הנוגעים להלכה זו, יש איתי בכתובים עוד קונטרס בעניני כפיה בהלכה זו, אך אני נמנע מלפרסמן מפני פירצת הדור שמא אנשים שאינם מהוגנים ילמדו מתוך הדברים לקלקולא יותר".
ומכתבו של מרן רבינו זצוק"ל נדפס באגרות ורשימות קהילות יעקב (הנז"ל) כתשובה למרן הסטייפלר, אמנם ציינו שם המוציאים לאור שאין לפניהם מכתב מרן הסטייפלר אלא שציינו בהערה כי יש מכתב בענין זה בחלק אחר (ח"א סי' לו) ושם כותב מרן הקה"י אודות דין ודברים בין בני הזוג, שהסכימו בחתימת ידם לעשות ככל אשר יורה הקהילות יעקב, "ואני עני בראותי מתוך העובדות שע"פ דרך הטבע אין לקוות לשלום של קיימא החלטתי על פירוד. זה יותר מג' שנים גבה טורא בינותם מאד מאד ומצידה דורשים גט פיטורין, והבעל מעגן אותה". ובהמשך דן הקה"י שהרי אפילו אם היתה מורדת גמורה והיתה לה רק טענת מאסתיהו לדעת הרמב"ם כופין אותו לגרשה, ואף שאנו חוששים כדעת החולקים לגט מעושה הרי בית הדין אסור לו לסייע בידי הבעל להמשיך לעגנה ח"ו, ולכן לדעתו מה שבית הדין קרא לו לד"ת "האשה לפי מתיחת העצבים שלה וע"פ מה שעובר עליה ברור אצלי שתסרב לדין עמו קודם שתקבל ג"פ ולא יצא מהזמנת ד"ת זה אלא כתב סירוב לתת ביד הבעל חרב להוסיף ולעגן ח"ו ה"י". ובארחות רבינו נדפס מכתב נוסף בענין זה ובשני המכתבים מרן הקהילות יעקב מציין את שיטת הרמב"ם לכוף במאיס עלי, ואת החולקים, ואף שלמעשה פסקינן כוותיה דהחולקים שהרי "אין כח בבית דין לכוף במקום מחלוקת הפוסקים איהו הבעל גופי' ודאי צריך למיחש ולהיות חרד מפשע רב ולעשות גמר וגט פיטורין". והנה ע"פ תשובת מרן רבינו זצוק"ל לא נראה שהמכתבים האלו הם המכתבים שנשלחו אליו, אולם במכתבים אלו וכנראה גם במכתב שנשלח לרבינו זצוק"ל, מוזכרת שיטת המהרש"ם וכלשון הסטייפלר "ולאו יחידאה הוא הרמב"ם ז"ל שכן הוא דעת כמה פוסקים עיין מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' צג".
בתשובת המהרש"ם הנ"ל מדובר אודות אחד שנשא בת דודתו חרשת למרות שלא רצה מלכתחילה לשאת אותה אלא ש"לא יכול להעיז נגד אביו, ואבי האשה הטעה בחיוב הנדן, ותיכף אחר החופה ברח לביתו ומואס בה ומתעגן כמה שנים". וכתב המהרש"ם "בנידו"ד שהיא חרשת איכא אומדנא גדולה שלא היה מתרצה לישאנה בלא שהבטיח נדן גדול וגם הוה רק קידושין דרבנן, יש לסמוך ביותר על האומדנא לבטל קידושין מכש"כ שיש להתיר לישא אחרת". ומביא המהרש"ם שיטת הרמב"ם דבטוענת מאיס עליה כופין אותו לגרש, וציין שמצא פוסקים דאזלי בשיטת הרמב"ם, "ועכ"פ חזינן דהרמב"ם לאו יחידאה הוא אלא דהרא"ש כתב מי יכניס א"ע לפלוגתא דרבוותא לעשות גט מעושה שלא כדין וכו', מ"מ בענין חדר"ג דלשיטת כמה פוסקים הוא רק דרבנן פשיטא דיש לצרף שי' הרמב"ם ושאר פוסקים דלא גרע כח האיש מהאשה".
הרי דהמהרש"ם צירף שיטת הרמב"ם, אך וודאי שלא התיר כפיה במאיס עלי וכמ"ש מרן רבינו זצוק"ל במכתבו "ומהרש"ם לא השתמש בשיטה הנ"ל אלא בעובדא דידיה שהיה קדושי דרבנן ומקח טעות". הנה דעת מרן רבינו זצוק"ל דהנוהג הוא דאין כופין גט במאיס עלי אפילו באמתלא מבוררת.
