הבא: סימן ק"ה עוד בענין תנאי בקידושין <<
אבן העזר סימן ק"ד
בענין תנאי בקידושין
המסמך המכונה "הסכמים קדם נישואין" בהם מוסכם על הזוג בעת חתונתם דרכי פירוד – הינו מהדברים ומהפרצות אשר מתחדשים לבקרים, ומחוץ לעצם הדברים שמקעקעים יסודות הדת, ובמקרים מסוימים אף ירבו חלילה ממזרים בישראל, הם גם לצערנו חלק מפריצת הגדר הכללית של עקבתא דמשיחא ומה שהיה ברור בעבר שנמסר רק לגדולי ישראל הפך להיות מונהג למעשה בידי כל אחד וכבר זעקו על כך גדולי ישראל. השורות דלהלן לא נועדו לסכם את הנושא – אלא רק להביא מה שנשלחנו לענות לכמה שואלים בשליחות מרן רבינו זצוק"ל (מכיון שהדברים לא נכתבו בעת אחת, פעמים ויש כמין כפילות, או הדגשות יתר בסימן אחד).
כידוע שבדורות האחרונים בקשו כמה רבנים למצוא דרך שתמנע מהבעל לסרב ליתן גט ולעגן את אשתו – אשר לפעמים דבר זה גורם אצל אנשים רחוקים לריבוי ממזרים רח"ל, ולכן הציעו לעשות תנאי בקידושין שמטרתו היא שבאם יפרדו בני הזוג בערכאות ולא ע"י גט כדת משה וישראל יתבטלו הקידושין. והצעה זו כבר הועלתה בעבר ע"י כמה מרבני צרפת, ומאז ועד עתה – היו שבקשו לשנות את ההצעה – מתוך מחשבה כי "ההצעה המתוקנת" תקבל הסכמתם של גדולי ישראל, אולם גדולי הפוסקים לדורותיהם יצאו חוצץ כנגד כוונות אלו והתנגדו לכל עשיית תנאי בקידושין. וכבר נאספו דבריהם בספר "אין תנאי בנישואין" שי"ל לראשונה בשנת תר"ס ושוב נדפס בווילנא בשנת תר"צ בתוספת הקדמה ממרן בעל האחיעזר זצוק"ל. ודי אם נעתיק מקצת מדברי המחאה שכתבו גדולי ישראל בראשות מרן האחיעזר זצוק"ל וז"ל, "ובאמת מה נורא הדבר, הן גם בשאלה פרטית ובעגונה יחידית נמלכים בגדולי הזמן, אף כי בתקנה כללית הנוגעת לטהרת קדושת המשפחה בישראל בעניני ערוה ואשת איש החמורה, היאומן, כי בעקרי תורה ירהבו להנהיג תיקונים ע"ד עצמם". ויעוי' גם באגרות אחיעזר (ח"ב אגרת רב) שכתב וז"ל "וכבר הודעתי לרומעכ"ת כי יש בידי חיבור מכל גדולי הזמן משנת תרס"ז שפרסמו שבשום אופן אין לעשות תקנת תנאי בנישואין כללי. כאשר הואילו בזה אז איזה רבנים צרפתים לתקן תקנה זו יצאו כל גדולי הרבנים מכל המדינות בארוכה ובקצרה, כי חלילה להם לעשות כן ושהבנים הנולדים יהיו ספק ממזרים ושא"א להתחתן אתם".
וכלשון הזו כתבו עוד מגדולי ישראל (בספר הנ"ל) וכמ"ש מרן האור שמח בפניה לאותם שהיו מיוזמי הדבר כשהוא מתריע על התוצאה הנוראה "יתנו כבוד לד' ולא יהיו יוצאים מן הכלל, אשר בני ישראל בל יתפרדו מהם ויאסרו להתחתן עמהם כאשר עשו קדמונינו עם הקראים", ולשון מרן הגר"ח מבריסק "פסול ממזרים מכה טריה היא שאין לה רפואה עד סוף כל הדורות".
בשנים מאוחרות יותר בקשו למצוא דרך אחרת שלא יהא בה תנאי בעצם הקידושין, אלא תוספת תנאי ממוני כאשר כוונתם הסופית להביא את הבעל ליתן גט.
ובשנת תשנ"ד נשלחתי בשליחות רב חשוב א' מאמריקה להביא בפני מרן רבינו זצוק"ל הצעה לעריכת הסכם בין בני הזוג שבו יאמר כדלהלן. "חתימת ידי תעיד עלי כמאה עדים שהתחייבתי בקא"ג לזון ולפרנס את אשתי מרת…. כהלכות גוברין יהודאין דזנים ומפרנסים נשותיהם בקושטא, ואם ח"ו לא מיתדר לנו לקבוע דירתנו הקבועה ביחד בדירה אחת, מאיזה טעם שיהיה, אני מתחייב לה סך…. דולר ליום עבור מזונותיה ופרנסתה כל זמן היותנו נשואים כדת משה וישראל, וחיוב מזונות ופרנסת כסף הנ"ל יהיה בתוקפו גם אם יהיה לאשתי פרנסה ו/או הכנסה ממקום אחר, ואני מוחל לה כל הזכויות והחיובים שזוכה בהם אדם כשנושא אשה, תשמיש ומעשה ידיה בזמן שחיוב הסך הנ"ל בתוקפו".
והתנגד מרן רבינו זצוק"ל לעשיית תנאי זה משני טעמים, הא' שהדבר עלול להביא ח"ו בקלקול חיי הנישואין בישראל, ולדוגמא, במידה וחלילה תתן האשה עיניה באחר ותעזוב את בעלה הרי מובטחת לה פרנסתה בגין התחייבות זו. ועוד שאם יבקשו לעשות תנאי זה בכל נישואין הרי ברור שהחתן יחתום על התנאי כמצות אנשים מלומדה, והדבר יביא להוציא ממון שלא כדין, ואף יתכן שיש בזה משום אסמכתא, והוסיף מרן במתק לשונו "שבקושי בכתובה יודע החתן על מה נתחייב", ואין לנו להוסיף התחייבויות נוספות.
לאחר זמן קבלתי מכתב מא' מבתי הדין שבגולה שקבל את נוסח התנאי הנ"ל מא' שטען שרבינו סמך ידו ע"כ שאין שום מניעה הלכתית להחתים את בני הזוג על תנאי כזה. והשיבותי לו, "חשוב לדעת מי אומר בשם רבינו כאילו הסכים שהחתן יתחייב למזונות אשתו אם לא ידורו ביחד, כי חייבים למנוע הפצת שקר זה, הלא כל מדינות המלך (מאן מלכי רבנן) יודעים כי לדעת רבינו ההתחייבות אינה טובה כי יכולה ח"ו להביא להרס חיי נישואין וכו', סוף דבר אין רוח חכמים נוחה מהתחייבות זו".
[אלו הדברים שהשבתי בזמנו – כפי אשר נצטוויתי, ויעויין בקובץ תשובות (ח"ב סי' קסג) כי התחייבות שהינם "סנקציה וקנס" לבעל, הרי במקרה וכדי להינצל מקנס זה יתן הבעל גט פעמים יש "חשש פסול על הגט שהוא גט מעושה" ואכמ"ל].