הבא: סימן ק"ו תנאי ממוני בקידושין התלוי בהוראת בית דין <<
אבן העזר סימן ק"ה
עוד בענין תנאי בקידושין
כבוד ידידי הגאון שליט"א
שלו' וברכה,
בהמשך לשיחתנו הנני שב על הראשונות, כבר כתבתי דעת מרן רבינו זצוק"ל להתנגד לתנאי ממוני בקידושין וקול המון הוא שהרבה ת"ח תומכים בדבר, אשוב על הדברים לבאר דעת מרן רבינו זצוק"ל ועמו שאר גדולי ישראל כנגד הדבר. הנה כידוע מזה כו"כ שנים, ישנם רבנים מסדרי חופה וקידושין שעושים הסכם בין בני הזוג קודם הנישואין שעיקרו שבמידה ויתגלו חילוקי דעות בין בני הזוג בהמשך החיים, והבעל לא יחפוץ לגרשה, הרי הוא מתחייב לשלם לה מזונות בסך מסויים אפי' שאינה חיה עמו, ובתקוה שבגין התחייבות זו יזדרז ליתן גט. ולדבריהם הלא מפורשים הדברים בדברי השו"ע (סי' קלד סעי ד) ש"בעל שנשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהיה דומה לאונס", וכתב ע"ז הרמ"א "אבל אם קיבל עליו קנסות אם לא יגרש, לא מיקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויכול ליתן הקנסות ולא לגרש. ויש מחמירים אפי' בכה"ג ולפוטרו מן הקנס, אבל אם כבר גירש מפני זה ואפי' גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש, הגט כשר הואיל ומתחילה לא אנסוהו על כך". הרי דלדעת הרמ"א בדעה קמייתא קנסות ממונים אינם דומים לאונס, דיכול לשלמם.
ובדברי הרמ"א לסמוך עליהם בדיעבד, כתב הפ"ת (סק"י) בשם תשו' משכנות יעקב "דלא התירו הרשב"ץ והר"ר מיימון רק בנידון דידהו שקיבל מתחילה הקנס מצד עצמו ורצונו הפשוט דלא זז מדעתו מתחילה ועד סוף דאז אין לתלות שעשה זה מחמת אונס". והחזו"א (סי' צט סק"ה) חולק עליו וכתב דאפי' כשמתחרט מנתינת הגט הוה גט כשר "אע"ג דנותן הגט כדי להנצל מקנס אין זה אונס".
ואף לדעה המחמירה כתב בתורת גיטין (סק"ו) דבמקום שהסכימו כבר להתגרש ורק ביקשו ליתן תוקף כדי שהבעל לא יחזור בו, אפשר לקבל קנין מהבעל ע"כ שהוא פוטר את האשה מכל החיובים כלפיו, והוא חייב במזונותיה, וכמש"כ וז"ל "אמנם נראה דבאופן זה יכולים לעשות קנינים בהפשר על הגירושין שיקבל הבעל קנין סודר שמוחל כל החיובים שיש להאיש על אשתו מתשמיש וממעשי ידיה אף אם לא יגרשנה והוא ישאר על חיובים שלו ממזונות ושאר חיובים וממילא יגרש כיון שמונעת ממנו כל דבר והוא בכל החיובים, ואינו גט מעושה רק כשתולה הקנס בגט, משא"כ שאין הקנס תלוי בגט כלל".
ולכן המצדדים בעשיית התנאי הנז' תלו עצמם בדברים הללו, דלא מיבעיא להדעה הראשונה ברמ"א וכפי שמסיק להתיר בדיעבד דמקילים בקנסות שקונס הבעל עצמו שלא להחשיב הגט למעושה, ובפרט לדעת החזו"א שגם כאשר חוזר בו מדעתו ליתן הגט שרי, אלא אפי' להדעה המחמירה הרי כתב התורת גיטין דבאופן שמוחל הבעל על חיוביה כלפיו, ונשאר מחוייב בחיובים שלו כלפיה שרי. וא"כ לכאו' ה"ה בהסכם הזה שפוטר האשה מחיוביה כלפיו ומחייב עצמו במזונות.
ואכן לכאורה – דבריהם נראים, אבל ידע כי הם מעלימים עינם מהחסרון הגדול שיש בהסכם זה שהתחייבות הבעל נעשית כבר בזמן הנישואין לשלם סך מסויים עבור מזונות אם וכאשר לא יחיו בטוב ותתבע האשה גט וא"כ הוה אסמכתא ולא קניא, דודאי בזמן הנישואין ושמחת החתונה לא מעלה בדעתו שיתן גט. וכבר כתב המהרשד"ם (אה"ע סי' סג) דאם במקום שבאו בהסכמה לגרש ושמו קנס ואח"כ נתחרט מלגרש סובר הרשב"א דהוה גט מעושה, כ"ש במקום ש"אפשר לומר דמעיקרא לא סליק אדעתיה דהאי לגרש".
וכבר כתבנו במק"א שמרן רבינו זצוק"ל – חשש גם שמכיון שהדבר נעשה אצלם ממצוות אנשים מלומדה אין בהסכמה להסכם ממש.