הבא: סימן י"ז בדבר נישואי קרובים של שני בשלישי <<
אבן העזר סימן ט"ז
בענין צוואת ר"י החסיד בשמות בשידוכים
א. בספר חסידים (סי' תעז) כתב "וכן יש זווגים שלא יצליחו או שניהם או אחד מהן וכו', וכן אדם שלקח אשה ששמה רבקה או שם אחר ובנו לקח אשה ששמה רבקה לא יצליחו, תמצא היא לא תצלח שהיא משולשת או הוא משולש שהאשה והבת או בן הבת לקחו ג' שמות". הרי דפתח בכלה וחמותה וסיים במשולשין. ובצוואת ר"י החסיד (אות כג) כתב "לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו ואם נשאה ישנה שם האחד". וראה מ"ש החיד"א ביוסף אומץ שהגם שרבים לא חשו לצוואה הרי "אני הצעיר ראיתי מעשים שלא הצליחו בזווגם". ויש שכתבו שאזהרות אלו הינם דוקא לזרעו של ר"י החסיד. וכבר קיבץ השדי חמד באסיפת דינים (מערכת חתן וכלה אות ו) דברי האחרונים בזה.
ב. והנה מדברי הספר חסידים נראה דהשוה חתן וחמיו לכלה וחמותה, [וביתר חומרא משאר האופנים שבצוואה]. אמנם מרן רבינו זצוק"ל היה סבור דבכלה וחמותה חמיר טפי מחתן וחמיו, וכפי הרשום אצלי אמר ש"זה חשש קטן", (כלומר, בשונה מכלה וחמותה) והוסיף שאם יש למי מהם (לחתן או לחמיו) שני שמות אין שום חשש. והוראה זו להחמיר טפי בכלה וחמותה נמצאת גם בדברי חיים (ח"א סי' ח) אחר שפתח וכתב "לסכל ח"ו דעת רבינו אדון החסידים ג"כ ח"ו, כי ידוע רבינו יהודה החסיד היה רבו של הסמ"ג ואו"ז אשר כל תורתינו ומנהגינו בארץ אשכנז וצרפת נמצאים אחריהם", הוסיף וכתב בענין הצוואה "מחמת שדבר זה ספק אם לזרעו כיון או לא, לזה נאמר בכה"ג אם הלכה רופפת בידך צא וראה האיך העולם נוהג, והנה במדינתינו אין מדקדקים רק באשה כשם חמותה".
ולא זו בלבד, אלא דכשהיו שואלים לרבינו זצוק"ל שיש הצעת שידוך ששם החתן והמיועד לחמיו שוים [כפי הרשום אצלי פעמים גם בכלה וחמותה] והצדדים נרתעים לגשת להצעה, הי' רבינו זצוק"ל אומר שיגשו להצעה, ואם מה' יצא הדבר, יוסיפו אח"כ שם. ואין צורך שהכל יהיו קוראים בשם החדש אלא די שחלק מבני המשפחה ישתמשו בשם הנוסף [וכפי הרשום, בכה"ג התיר גם בנכדי רבי יהודה חסיד].
ופעם אחת (טבת תשנ"ו) נשאל רבינו זצוק"ל אודות שידוך ששם החתן יצחק משה ושמו העקרי יצחק ומכנים אותו בשם "צחי", ושם המיועד להיות חמיו יצחק ואמר רבינו דהיות ו"במי שברך" בעליה לתורה קוראים לחתן יצחק משה ויתירה מזו דגם יש לו כינוי "צחי" ניתן לגשת לשידוך.
ג. במקרה ששמות המחותנים שווים, ראה מש"כ בישא יוסף (יו"ד סי' יח) שהורה רבינו זצוק"ל דדי להוסיף שם לאחד מהם ודי בכך שישתמשו בו בני המשפחה הקרובה.
ופעם אחת (אלול תשנ"ט) בא לפני רבינו מקרה ששמות שני המחותנים והוריהם שווין (שני יוסף בן שמעון) ושאלו האם יש בזה קפידא הואיל וכך כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א אות כא) ד(רק) באופן זה יש קפידא.
ולכתחילה אמר רבינו שאחד מן הצדדים יוסיף שם וישתמשו בזה בעת העליה לתורה וגם אשתו תקרא לו בשם זה ודי בכך. ואמר רבינו דעל אף דגם בשמות הוריהם שווין אין לחשוש, אבל היות ודברו בזה כדאי לנהוג כן.
אמנם אח"כ שאמרו לרבינו שאצלם במשפחה לא חששו לזה וגם אינם חפצים להוסיף שם (אנשים מבוגרים ושמם מפורסם) ובקשו ברכתו לשידוך – נתן ברכתו.
ד. אמנם בכמה מקרים הבנתי מרבינו שמי שמוחזק שהוא מצאצאי רבי יהודה החסיד שאני, וכמש"כ בנוב"י (מהדו"ת אה"ע סי' עט) דהאזהרות בצוואת ר"י החסיד הינם לזרעו, ולכן על זרעו להחמיר טפי.
ה. נשאל רבינו מבחור מבני ספרד שהוצע לו שידוך ששם המדוברת כשם אמו, ושמו כשם אבי המדוברת. ואמר רבינו דהיות ולא ברור כלל אם בני ספרד קבלו עליהם הוראות צוואת ר"י החסיד, ע"כ די בכך שהכלה או חמותה יוסיפו שם וישתמשו בשם החדש בני המשפחה מקרבה ראשונה ודי בזה, ואפי' ששמות החתן וחמיו ישארו שוין, ואפי' שהשם הנוסף של הכלה וחמותה לא פורסם ברבים. [וראה בספר אעלה בתמר "דברים ששמענו ממרן החזו"א זצוק"ל ממרן בעל אילת השחר שליט"א" (עמ' סד) בהערת מרן הגר"ח קניבסקי].
