תשובה:

מותר לאכול את מרקחת האתרוגים בט"ו בשבט ללא חשש, שכן עדיין לא הגיע זמן ביעורם. בהרחבת התשובה ניתן לקרוא עוד על חובת אתרוגים בביעור וזמן ביעורם >>

מנהג נפוץ להכין מרקחת מן האתרוגים שקיימו בהם את המצווה, ולאכול ממנה בט"ו בשבט.
השאלה הנשאלת בשנה זו האם מרקחת זו חייבת בביעור, ואם כן – מתי הוא זמן ביעורה? והאם מותר לשמור אותה עד ט"ו בשבט?

תשובה:

גם פירות או יין שנקנו מאוצר ב”ד חייבים בביעור, כשאר פירות שביעית שיש לו בביתו. להרחבת התשובה לחץ כאן>>

תשובה:

הכרעת ההלכה היא שגם לאחר הביעור, נשארים פירות השביעית בקדושתם, ונוהגים בהם כל הדינים כמו לפני הביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אינו רשאי להשאיר בידו אלא כשיעור מזון שלוש סעודות מכל המינים הללו ביחד, או שישאיר מזון שלוש סעודות ממין אחד ואת השני יבער לגמרי. ושיעור מזון שלוש סעודות י"א שהוא השיעור שהדרך לאכול ממין זה בתוך שלוש סעודות רגילות שאוכל בהם גם פת ושאר תבשילים, ויש אומרים שרשאי להשאיר אף כמות של שלוש סעודות של פירות בלבד. להרחבת התשובה לחץ כאן >>

תשובה:

מעשה ההפקר צריך להיות בפני שלושה אנשים דווקא, ועל כן אינו יכול להפקיר בפני אדם אחד. וכן, מעשה ההפקר צריך להיות בפני אנשים שיכולים לזכות בפירות לעצמם, ועל כן לא ניתן להפקיר בפני אנשים מבני משפחתו, שכשהם זוכים – הם זוכים בשבילו. להרחבת התשובה לחץ כאן >>

תשובה:

גם הפירות המחוברים שנשארו חייבים בביעור, אלא שהפירות המחוברים נחשבים ממילא כמבוערים, שהרי בעל החצר הפקירם כבר כדי לקיים מצות "והשביעית תשמטנה ונטשתה", ובכך מקיים גם את מצות הביעור לפי דעת הרמב"ן (שההלכה כדבריו) שמצות הביעור היא להפקיר את הפירות. אבל אם בעל החצר משמר את פירותיו ולא הפקירם, אפשר שאינם כמבוערים מאליהם, ובהגיע זמן הביעור הרי הוא חייב לבערם, (ואם לא ביערם יש לעיין אם נאסרו). להרחבת התשובה לחץ כאן >>

תשובה:

כאשר נגמרה העונה של מין מסוים, וכלו הפירות שנותרו בשדות, ואינם מצויים עוד לחיות הניזונות מהם, זה הוא הזמן של מצות הביעור. בזמן זה חייב כל אדם שמחזיק בביתו פירות מרובים ממין זה, לבערם מרשותו. אמנם, גם בזמן הביעור רשאי כל אדם להשאיר ברשותו פירות בכמות של מזון שלוש סעודות, עבורו ועבור כל אחד ואחד מבני ביתו. וכן רשאי לחלק לשכניו וקרוביו מזון שלוש סעודות לכל אחד ואחד, להם ולבני ביתם. אך את שאר הפירות - עליו לבער. וכיצד מבערים? לדעת הרמב"ם מצות הביעור היא כפשוטו - לאבד את הפירות בשריפה או בדרך אחרת. אך הכרעת הפוסקים היא לנהוג כדעת הרמב"ן, שמצות הביעור אינה לאבד את הפירות, אלא להוציאם מרשותו ולהפקירם, וכן המנהג למעשה. ועל כן ביום הביעור, יש להוציא את הפירות מן הבית לרשות הרבים, ולומר בפני שלושה אנשים: "פירות אלו הפקר הם". לאחר שהפקירם, יוכל לחזור ולזכות בכולם, גם ביותר ממזון שלוש סעודות. בתוך יום הביעור - אפשר לקיים את המצוה מתי שירצה, עד שקיעת החמה. להרחבת התשובה לחץ כאן >>

תשובה:

יכול אדם להשאיר ברשותו כמות של מזון שלוש סעודות עבור כל אחד מבני הבית, ואינו צריך להקנות להם את חלקם קודם הביעור. הנחשבים כבני ביתו לענין זה, הם אלו המצויים בביתו וסמוכים על שלחנו, או אפילו אורחים שנמצאים בימים אלו בביתו ואוכלים משלחנו. אבל בנים שנמצאים בישיבה ואוכלים בישיבה, אינם נחשבים כבני ביתו לענין זה. להרחבת התשובה לחץ כאן >>

תשובה:

אין צורך להגעיל את הכלים לאחר זמן הביעור. ואף על פי שגם טעם של פירות שביעית חייב בביעור (כמו שנתבאר בתשובה הקודמת), היינו דווקא כאשר הטעם הזה בלוע במאכלים או בפירות אחרים, והינו ראוי לאכילה. אבל טעם שבלוע בכלים, אנו נוקטים שאינו טעון ביעור, ולכן גם אינו נאסר לאחר זמן הביעור. ולכן אין צורך להגעיל את הכלים לאחר זמני הביעור של הירקות והפירות הבלועים בהם. להרחבת התשובה לחץ כאן>>

תשובה:

כאשר מגיע זמן הביעור של הזיתים, חייבת כל התערובת בביעור. אמנם אם הזיתים מועטים מאד ויש בשאר התערובת שיעור לבטל את טעמם, אין התערובת חייבת בביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן>>

תשובה:

באותם הקליפות שיש בהם קדושת שביעית משום שהן ראויות לאדם, או שהן עומדות למאכל בהמה, יש גם חובת ביעור (זולת קליפות שאינן כלות בשדה, או שהן קדושות משום שעומדות לצביעה אבל אינן ראויות למאכל חיה). אך אם אין הקליפות ראויות לאדם ואינן עומדות למאכל בהמה, אפילו לאותם המחמירים לנהוג בהן קדושת שביעית אינן חייבות בביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן>>

תשובה:

כסף, או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, חלה עליהם קדושת שביעית, והם חייבים גם בביעור. זמן ביעורם, הוא בזמן הביעור של אותם הפירות שניתנו בעדם. (אך יש אומרים שזמן הביעור של דמי שביעית, דהיינו כסף או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, הוא תמיד בראש השנה של השמינית). להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אי אפשר להפקיר על ידי שליח, ולפיכך לא יכול השכן לבער את הפירות בשליחות הבעלים. אבל ישנה עצה אחרת, לבקש מן השכן שיוציא בערב הפסח את הפירות לרשות הרבים, ויודיע לו על כך בטלפון, ואז יפקירם הוא בעצמו בפני שלושה, במקום שהוא נמצא. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

יין שיצא לחוץ לארץ חייב בביעור, ומותר לבערו במקומו, ואין צריך להחזירו לארץ ישראל. זמן הביעור, הוא בזמן שכלה המין בארץ ישראל, ולכן גם בחוץ לארץ יש לבערו בערב הפסח. אמנם, לא טוב עשו ששלחו את הארגז לחוץ לארץ, שכן אסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית לחוץ לארץ. וגם לאחר שיצאו, אין להעבירם ממקום למקום בחוץ לארץ. ולהחזירם לארץ ישראל מותר, אלא שאין חובה בדבר, וניתן לבערו במקומו. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

פירות וירקות שגדלו אצל נכרים, לשיטות שנוהגת בהם קדושת שביעית, הרי הם חייבים גם בביעור. אולם יש הסוברים שאף לאותם שיטות הם פטורים מביעור. ואף לסוברים שפירות נכרים חייבים בביעור, אם היו בזמן הביעור ביד הנכרי ולא נתבערו, לא נאסרו באכילה. ולכן מותר לקנות אותם מן הנכרי גם לאחר זמן הביעור. אמנם כשקונים אותם מן הגוי לאחר זמן הביעור - יש לבערם ביום הקניה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מי שיש ברשותו פירות שביעית שיש ספק לגבי זמן ביעורם המדויק, עליו להפקירם במשך כל תקופת הספק, מידי יום, ומיד לאחר שהפקירם יכול לחזור ולזכות בהם, אך למחרת עליו להפקירם שוב, עד שתעבור תקופת הספק, ואז יכול לזכות בהם ולהשאירם אצלו. וישנה עצה נוספת, שיפקירם ביום הראשון של תקופת הספק, ולאחר מכן יכניסם לרשותו ויכוין שאינו רוצה לזכות בהם, וישאירם מופקרים עד עבור תקופת הספק. וטוב שיאמר לאנשים שהפקיר בפניהם שאינו מתכוון לזכות בפירות, הגם שמכניסם לביתו. ויש שסוברים שבדווקא יעשה כך, שישאירם מופקרים כל תקופת הספק, ולא יזכה בהם במהלכה כלל. להרחבה תשובה לחץ כאן >>

תשובה:

כאשר מגיע זמן הביעור של הזיתים, חייבת כל התערובת בביעור. אמנם אם הזיתים מועטים מאד ויש בשאר התערובת שיעור לבטל את טעמם, אין התערובת חייבת בביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

יכול אדם להשאיר ברשותו כמות של מזון שלוש סעודות עבור כל אחד מבני הבית, ואינו צריך להקנות להם את חלקם קודם הביעור. הנחשבים כבני ביתו לענין זה, הם אלו המצויים בביתו וסמוכים על שלחנו, או אפילו אורחים שנמצאים בימים אלו בביתו ואוכלים משלחנו. אבל בנים שנמצאים בישיבה ואוכלים בישיבה, אינם נחשבים כבני ביתו לענין זה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

פירות שביעית שלא התבערו בזמנם, נאסרו באכילה, ואפילו אם לא התבערו מפני אונס או שגגה. אך יש אומרים שבאופן זה לא נאסרו, ולדעתם עליו להפקירם מיד, ורשאי לשוב ולזכות בהם ולאכלם. אמנם פירות שהיו בזמן הביעור בידי מי שאינו שומר מצוות, ולא נתבערו, דינם כפירות שלא נתבערו במזיד, והם אסורים באכילה לכל הדעות. פירות שזמן ביעורם אינו ברור, ויש ספק האם חלף זמן הביעור, ולא נתבערו מחמת אונס או שגגה, יש להתיר לבערם עתה ולהשתמש בהם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אינו רשאי להשאיר בידו אלא כשיעור מזון שלוש סעודות מכל המינים הללו ביחד, או שישאיר מזון שלוש סעודות ממין אחד ואת השני יבער לגמרי. ושיעור מזון שלוש סעודות י"א שהוא השיעור שהדרך לאכול ממין זה בתוך שלוש סעודות רגילות שאוכל בהם גם פת ושאר תבשילים, ויש אומרים שרשאי להשאיר אף כמות של שלוש סעודות של פירות בלבד. להרחבת התשובה לחץ כאן