הבא: סימן קט"ו בענין תנאים אחרונים <<
אבן העזר סימן קי"ד
עניני ביטול שידוך
כבוד הרה"ג…
בדבר מה שנתעוררת כי ראית כמין זלזול בענין ביטול שידוכים, וביקשת לידע דעת מרן רבינו זצוק"ל בזה, ואם יש צד להקל במקום שלא כתבו שטר תנאים.
א. אפתח במה שכבר כתבנו בראש הספר ישא יוסף ח"ד (מאמר וילכו בדרכיו עמ' ז במוסגר) מה שאמר מרן רבינו לאחד שביקש להקל בענין ולבטל שידוך, אודות אחד ומיוחד מגדולי ישראל, המהר"ם בענט זצוק"ל, שנפטר בעודו על אם הדרך. וביקשה קהלתו ניקלשבורג להביאו לקבורה במקומם, ואנשי המקום שנפטר בו התעצמו שיקבר במקומם, והכריע החת"ס שיקברוהו במקום שנפטר למשך שנה ולאחר שנה יעבירוהו לניקלשבורג, ואמר רבינו שהאדמו"ר מגוסטינין אמר בשם הגר"ש סופר מקרקא, דטעם הדבר היה משום שהמהר"ם בנעט היה משודך לאשה אחת וביטל השידוך והמשודכת היתה קבורה באותה העיר, ולכן היה צריך המהר"ם בנעט להיות מונח באותה העיר למשך שנה, והוסיף רבינו זצוק"ל דעל אף שבתשובת מרן החתם סופר הנדפסת בענין זה כתוב טעם אחר, "מי שלומד את תשו' החת"ס כדבעי רואה בין הבתרים שהיה לו עוד טעם נסתר להכרעתו". (ואגב ראיתי לאחרונה באוצרות סופר קובץ ט שכותב כגון דא על תשובה זו של החת"ס). ודברי מרן רבינו זצוק"ל נאמרו לשואל כדי ללמדו עד כמה חמור הענין של ביטול שידוך אפי' אם הדבר נעשה מטעמים נכונים כמו שודאי היה אצל המהר"ם בענט.
ובעומדנו בזה אוסיף לך כי בימי חורפי הייתי נוכח אצל מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל כאשר בקשו ממנו רשות לבטל שידוך, והיה מרן הגרש"ז משתמט מהם ולא הסכים לענות וחזר ואמר "אינני רב אינני יכול לענות שאלה זו", ולמיטב זכרוני הגם שהפצירו כמה וכמה פעמים בפני מרן הגרשז"א – שהיה כידוע משיב בכל הדברים העומדים ברומו של עולם – הרי על שאלה זו סירב להשיב.
וראה מה שהביא מרן הגר"ח מוולאז'ין בארחות חיים – כתר ראש (אות קיד), "טעם על מה ששוברים כלי חרס בעת התנאים, להראות כמו כלי חרס כיון שנשברה אין לה תקנה, כן אסור לבטל תנאים, ובחופה שוברין כלי זכוכית שיש לה תקנה, כן התקנה להפרד בגט פטורין". ועוד כתב שם (אות קטו) "אמר רבינו שיותר נכון [לגרש] את אשתו כשלא תמצא חן בעיניו שהתורה התירה, מלבטל תנאים בתקיעת כף, דכיון שנעשה תקיעת כף הוא מן השמים, ובהדי כבשא דרחמנא למה ליה". (וראה בהערה במהדורת הרה"ג ר"י זלושינסקי כי יש התולים הוראה זו בהגר"א). ועיין בספר מקור ברוך לבעל התורה תמימה (ח"ג עמוד 1172) שכתב שאביו בעל הערוך השולחן לא הסכים להזדקק לכל דין ודברים בענין ביטול שידוך. והארכתי קמעא כדי להתבונן בדברי רבותינו גדולי ישראל שחששו מביטול שידוך ושיהיו הדברים קבועים בלב כנגד קלות הדעת ה"י בביטול שידוכים.
ב. ובענין ביטול שידוך שלא כתבו בו שטר תנאים. הנה לפנים זאת בישראל היו כותבים שטר תנאים, ומוסיפים בו "בכל הא דלעיל קבלו עליהם שני הצדדים הנ"ל לאשר ולקיים בחרם חמור ובשבועה דאורייתא בקנס חצי הנדוניא, והקנס לא יפטור את החרם והחרם לא יפטור את הקנס" (נחלת שבעה סי' ח סק"י). וכבר נחלקו השו"ע והרמ"א (אה"ע סי' נ סעי' ו) אי לא הוה הקנס אסמכתא, ולכן כתב בשו"ע "כשרוצים לעשות הבטחות לשידוכין, עושין בענין שלא יהא אסמכתא, דהיינו שעושים שטר מזה שחייב לחברו מנה ואחר שחייב עצמו מנה, מתנה עם אבי הכלה שאם יקיים השידוכין ויכנס לחופה עם משודכתו זאת הרי החוב מחול לו, ואח"כ עושים שטר שחבירו חייב וכו'", והרמ"א כתב "וי"א דכל קנסות שעושים בשידוכין אין בהם משום אסמכתא". וכתב הט"ז (ס"ק י) דהרמ"א אזיל בשיטת תוס' והרא"ש דבשידוכין אין חשש אסמכתא, דהוי כסיטומתא שכך נהוג כולם, ועוד טעם "דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו", וכן כתב במרדכי (סנהדרין סי' תרצא) דשידוכין "לא חשיב אסמכתא, שהחוזר בו מבייש את חבירו, ומשום דמתבייש בו גמר ומקנו אהדדי". (עיין תוספות ב"מ דף סו ע"א ד"ה ומניומי).
אמנם כיום אין נוהגין כן, ובשטר תנאים הנכתב בזמן האירוסין (דידן), אין מחייבים עצמם בקנס ולא מטילים חרם ושבועה ביניהם, רק העדים החתומים על השטר מקבלים קנין מן הצדדים על ההתחיבויות שבשטר, ורובם אף אינם מפרטים את ההתחיבויות בשטר התנאים אלא כותבים "כמדובר", ויש שאינם עושים כלל תנאים בזמן האירוסין (דידן), ומהם יש שנוהגים שכותבין תנאים סמוך לחופה, ואעפ"כ יתכן דיש לחוש לחרם הקהילות וכפי שיבואר.
ג. הנה ענין החרם בשידוכים נזכר בקדמונים יעוי' בכל בו (סי' קטז) ובמהר"ם מינץ (סי' קב), וכן הביא הדרכי משה (סי' נ סק"ג) "בהגהות מרדכי דיבמות פרק החולץ (סי' קח) משמע דיש חרם הקהילות על מי שחוזר בשידוכין ואין לו היתר אלא בהתרת הרבה אנשים או שיפטרו זה את זה וע"ש".
וכתב הסמ"ע (חו"מ רמה סק"ב) דאפי' שמוזכר בשטר התנאים החרם וכמו שהיו כותבים שהקנס לא יפטור את החרם, הרי כל זמן שלא קבלו עליהם בפירוש את החרם לא חל עליהם. אמנם הב"ש (אה"ע סי' נא סק"ו) חולק, וכתב "לא מבעיא למנהג שכותבים במדינות פולין בפירוש הקנס לא יפטור את החרם פשיטא לא יצא י"ח אף שיתן הקנס וכ"כ הב"ח בח"ה שם, אלא אפי' אם כותבים סתם שנעשה בחרם ובקנס ס"ל למהר"ם מינץ ומהר"א בן ששון אפי' אם נותן הקנס אינו פטור מן החרם". והוסיף עוד הב"ש "ובלא החרם שכותבים יש חרם הקהילות כמ"ש בהג"מ דיבמות, ובד"מ הביא דבריו שכתב יש חרם הקהילות על מי שחוזר מהשידוך ואין לו היתר אלא בהתרת הרבה אנשים או שיפטרו זל"ז". הרי דלדבריו גם בזמנינו שאין נוהגים להזכיר בשטר התנאים קנס וחרם עכ"פ יש חרם מצד חרם הקהילות על כל מי שמבטל שידוך. אלא דהוסיף הב"ש דמתשו' מהרי"ו נראה דכשחוזרים ונותנים הקנס "לא חששו משום חרם הקהילות כיון שלא נזכר בשאר פוסקים".
ובתשו' נו"ב (תנינא ח"ב סי' קמח) בתשו' מבן המחבר דן שם בשאלה "באחד שנשבע לבתולה אחת שיקח אותה ושלא יעשה התקשרות עם אחרת וגם נעשה ביניהם כתיבת ראשי פרקים" אם יכול לחזור בו מכיון שלא כתבו שטר תנאים בחרם ובקנס. וכתב שם עפי' הב"ש "מ"מ יש עליו החרם וקנס מצד תקנת הקדמונים בשביל הבושה שנתביישה הבתולה שהרי ע"י כח והרשאה יצא הקול ונתפרסם שהיא מעותדת לזה ועתה כשחוזר בו נתביישה בת ישראל וחייב בקנס מצד הבושה". וגדולה מזו כתב בתשו' תשורת שי (להגרש"י טאבאק בעל הערך שי רלז, הביאו גם הגר"מ אריק בשו"ת אמרי יושר סי' קנב) "בנשתדכו בלא תקיעת כף ולא נכתב שום דבר" דאסור לחזור משום חרם הקדמונים שהזכיר הב"ש.
ובתשובת אגר"מ (אה"ע סי' צא) כתב ש"אם החליטו לגמור השידוכין ולא עשו שום דבר לא קנין ולא כתיבת תנאים כמו שנוהגין הרבה בכאן על זה לבדו יש כבר החרם". וכמו שביאר קודם דהחרם "אינו מצד שהקנין מהני לזה, אלא משום דכיון דנהגו לעשות קנין לא הוי גמר הדבר ממש כ"ז שלא עשו קנין, ואם נהגו דוקא בכתיבת תנאים לא הוי הגמר אלא בכתיבת התנאים דהוי כהתנו ע"מ שיכתבו השטרות שכתב הרמ"א שם". וכמו"כ במקרה שהחליטו לגמור השידוך בלי קנין ובלי כתיבת תנאים "ע"ז לבדו יש כבר החרם". אמנם בהמשך נסתפק במקרה שלא פרסמו שהם חתן וכלה.
ואכן מרבינו זצוק"ל שמעתי דגדר הדבר הוא, דכל שנתפרסם דבר השידוך ברבים וכגון ששתו "לחיים" כנהוג (שקרוי "ווארט") – ואפי' שלא כתבו תנאים וראשי פרקים כלל, ואפי' במקום שנוהגים לכתוב, אסור לבטל השידוך בכדי, היות וכל שנתפרסם הדבר הרי ביטול השידוך יגרום בושה לצד שכנגד [וכפי שהבאנו מדברי הנו"ב].
ד. ובמקרה שלדאבון לב נזקקים לבטל השידוך, היתה הוראה פשוטה אצל רבינו זצוק"ל שחייבים לקבל מחילה מהצד שכנגד, על אף שכאמור כיום אין בשטר התנאים קנס חרם ושבועה.
אולם אם ביטול השידוך היה בהסכמה והחלטה של שני הצדדים הרי אין צריך לכתוב מחילה.
ובמקרה אחד (כסליו תשס"א) ביקש צד א' משידוך שנתבטל – מכתב מרבינו בבחינת "ואת כל ונוכחת", שאין מניעה מלהשתדך עמו, ובאותו מקרה נענה לו רבינו, וכתבתי כדלהלן, "לכבוד הרה"ג… שליט"א. שלו' רב. נשלחתי ע"י מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל להודיע כי אין שום חשש להשתדך עם בנך הבה"ח… נ"י. והוסיף מרן (שליט"א) זצוק"ל ברכתו כי מה' תשאו ברכה ובקרוב ימצא זווגו ויהיה הבנין שיבנה עדי עד לתפארת המשפחה".
ה. והנה דנו האחרונים במקום שצד אחד לא עומד בהתחיבויותיו הכספיות אם יכול הצד שכנגד לבטל השידוך בגין כך, וראיתי באוצר הפוסקים שהביאו מספר משפט שלום (סי' רז סעי' טז) שראה תשובה מכתב יד של הגאון רבי שלמה קלוגר שפסק בכה"ג "דאין בידינו לחייב הצד שכנגדו לקיים השידוך כשאינו רוצה לוותר, וכתב שם שכן פוסקים כל בתי דינים שבישראל". וכן היה מורה ובא רבינו זצוק"ל דבכה"ג שאחד מן הצדדים מיפר את התחיבויותיו הכספיות אין צריך הצד שכנגד לבקש מחילה עבור ביטול השידוך, כי הפרת ההתחייבות היא גופא ביטול השידוך.
ו. ובמקרה של ביטול שידוך אמר רבינו שא"א לגבות בחזרה את דמי השדכנות מהשדכן. ואף במקרה שהשדכן שאל לרבינו איך נכון לנהוג לכתחילה – האם נכון וראוי לוותר על הכסף, לא הורה לו רבינו לעשות כן אלא אמר שיש לנהוג כפי המנהג.
ז. ויצויין בזאת שכמה פעמים כשנשאל רבינו בענין ביטול שידוך לבני עדות המזרח היה אומר דצריך לברר המנהג שהיה אצלם בזה.