תקופה זו שבין תחילת חודש חשוון לחנוכה היא עונת המסיק של הזיתים.
להלן נביא בקצרה הנחיות הנוגעות למסיקת זיתים לצורך הפקת שמן בבית הבד: כיצד יש לנהוג לגבי חששות ערלה וטבל, וכן כיצד להפריש תרומות ומעשרות כדין.
הנחיות אלו מיועדות בעיקר למוסקי זיתים ולמפיקי שמן זית באופן פרטי, שכן יצרנים המשווקים שמן זית לציבור הרחב נוהגים על פי דרישות מערכות הכשרות.
חשש ערלה:
זיתים ממטע הנמצא תחת פיקוח של מערכת כשרות מהודרת – אין בהם חשש לערלה.
לעומת זאת, אם המסיקה היא במטע שאין עליו השגחה או במטע של הפקר, יש לוודא שאין בו עצי ערלה. היינו, שעצי המטע נשתלו לפני ט"ו באב תשפ"ג או שהועברו למטע עד מועד זה.
עץ שנשתל או הועבר בין ט"ו באב תשפ"ב לט"ו באב תשפ"ג פירותיו הם נטע רבעי וצריך לפדות את הפירות פדיון נטע רבעי [במקרה של שתיל שהועבר הפירות הם ספק נטע רבעי וצריך לעשרם ולפדות רבעי בלי ברכה]
גם כאשר ברור שמדובר בעץ ותיק במטע, יש לשים לב שאין בעץ סורים [חזירים] – ענפים חדשים שצמחו, וגדלו עליהם זיתים שהם ערלה.
כאשר מקבלים זיתים מאדם אחר, ניתן לסמוך על הרוב, שכן רוב הזיתים בארץ אינם ערלה, ולכן לא צריך לחשוש לערלה [כאשר קוטפים במטע צריך לברר אם יש במטע נטיעות של ערלה ולא מסתמכים על הרוב כשיש אפשרות לברר]
חיוב תרומות ומעשרות:
מטע שהוא בבעלות יהודי – הזיתים שגדלים בו חייבים בתרומות ומעשרות מן הדין.
גם כאשר הזיתים נלקטו ממטע של גוי, כאשר הישראל הוא זה שמפיק מהם שמן, הרי השמן חייב בתרומות ומעשרות מן הדין, שכן גמר המלאכה – עשיית השמן – נעשה על ידי ישראל.
לעומת זאת, כשקונים שמן שהופק מזיתים שגדלו אצל גוי, ואף השמן עצמו נעשה על ידו – השמן פטור מתרומות ומעשרות.
במקרה שקיים ספק האם השמן הופק מזיתים שגדלו במטע של גוי, או שמא מוכר השמן הגוי קנה את הזיתים מיהודי והפיק מהם שמן, יש להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.
זיתים מעצי הפקר – מצד הדין הם פטורים מתרומות ומעשרות.
עם זאת, כאשר מלקטים כמות גדולה שדרך לעשות ממנה גורן, חז"ל חייבו להפריש משום מראית עין, שכן נראה שהמוסק הוא הבעלים.
לפיכך, מאחר שבמסיק זיתים לשמן בדרך כלל לוקטים כמות גדולה, יש להפריש תרומות ומעשרות גם כאשר הזיתים נלקטו מהפקר, אך אין לברך על הפרשה זו משום שחיובה הוא רק בגלל מראית עין.
חשוב להדגיש:
כאשר מוסקים זיתים ממטעים שונים, יש לשים לב שכל הזיתים שנלקטו הם באותה דרגת חיוב. כלומר, בעלי כל המטעים הם יהודים, או כולם גויים, או שכולם מטעים של הפקר.
בתערובת זיתים ממקורות שונים בדרגות חיוב שונות יש קושי בהפרשת התרומות ומעשרות, משום שאי אפשר להפריש מדרגת חיוב אחת על דרגת חיוב שונה.
אם התערבבו זיתים מדרגות חיוב שונות, יש להפריש תרומות ומעשרות לאחר תהליך הפקת השמן מכל מיכל בנפרד, כדי לוודא שהשמנים מדרגות החיוב השונות התערבבו באופן שווה כך שכל פעם שמפריש מפריש מכל חיוב.
טעימת השמן באמצע תהליך הייצור:
כל עוד השמן טרם סונן דיו, ואין רגילים להשתמש בו במצב זה, מותר לטעום ממנו לצורך בדיקת רמת החומציות. טעימה זו מותרת בתוך תחומי בית הבד בלבד, אם מוציא את השמן מחוץ לבית הבד אסור לטעום ממנו קודם הפרשת תרומות ומעשרות.
זמן הפרשת תרומות ומעשרות:
כאשר מפיקים שמן מהזיתים, אין להפריש תרומות ומעשרות מהזיתים עצמם לפני תהליך ייצור השמן, כיוון שלא מפרישים קודם גמר המלאכה. ההפרשה נעשית רק לאחר השלמת כל השלבים, דהיינו כשהשמן כבר מזוקק ומסונן.
אין צורך לחכות להכנסת השמן לבקבוקים, וכבר כשהוא מסונן ומוכן לשיווק אפשר להפריש ממנו.
ממה מפרישים?
כאשר באים להפריש תרומות ומעשרות משמן שנדרך בבית הבד, מצוי לעתים שבשמן החדש מתערבבות שאריות שמן מדריכות קודמות, וייתכן שדרגת החיוב של הזיתים שונה. לכן, יש לוודא שההפרשה מהשמן נעשית כראוי – מכל דרגת חיוב בפני עצמה.
ולכן כאשר מפרישים תרומות ומעשרות משמן שנמצא כבר במכלים, יש להפריש מכל מיכל בנפרד, ולא ממיכל על מיכל אחר.
אם מפרישים תרומות ומעשרות לאחר שהשמן נמזג לבקבוקים, יש להפריש מכל בקבוק בנפרד, אלא אם כן ידוע שכל השמן שבבקבוקים התערבב בשווה במיכל אחד.
לכן, כדאי להפריש תרומות ומעשרות כאשר השמן עדיין במיכל, לפני המזיגה לבקבוקים.
כאשר מפרישים מהמכלים שנועדו לאחסון השמן, יש לשים לב שלפעמים יש בתחתית המיכל מוהל, ואין להפריש ממנו על השמן ולא לחשב אותו בשיעור התרומה והמעשר. [פסק הגאון ר' שאול רייכנברג, פורסם בהליכות שדה 211].
סדר ההפרשה:
הפרשת תרומה גדולה ומעשרות צריכה להיות מן המוקף, היינו שמכלי השמן או הבקבוקים עומדים בסמיכות אלו לאלו. אין צורך לפתוח את המכלים או את הבקבוקים, אך צריך שכל המכלים שמהם מפרישים יגעו זה בזה, כולל המיכל שממנו מפריש.
לוקחים יותר מאחד ממאה מכלל השמן שממנו רוצים להפריש. כגון, כאשר באים להפריש ממאה ליטר שמן, לוקחים ליטר ועוד קצת. חלק זה מיועד לצורך הפרשת תרומה ותרומת מעשר.
אומרים את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות; קובעים את התרומה גדולה וחלק מהמעשר ראשון ותרומת מעשר בכלי שיש בו את היותר מאחד ממאה. את שאר המעשר ראשון קובעים בצפון של כל מיכל ומיכל, ואת המעשר עני [או מעשר שני בשנים א' ב' ד' ה'] בדרום של כל מיכל ומיכל.
בתקופה זו מסיק הזיתים הוא מחנטה שאחר ט"ו בשבט תשפ"ו וחיוב המעשרות של כל הזיתים שנלקטים הינו מעשר שני, כפי החיוב של שנת תשפ"ו.
דין התרומות והמעשרות:
יש הנוהגים לתת לכהן את חלק השמן שאותו מייחדים להפרשת תרומה ותרומת מעשר. זאת, על אף שבדרך כלל אין נותנים תרומה ותרומת מעשר מפירות לכהן, משום שאסור לאכול תרומה כשהיא טמאה או במצב שהכהן טמא. אמנם שמן טמא שאפשר להשתמש בו להדלקת נרות שבת, נותנים לכהן שומר תורה ומצוות. ויש להודיע לו שזהו שמן של תרומה, ואסור לכהן להשתמש בו לאכילה.
לעומת זאת, יש הנוהגים שבזמננו אין נותנים גם שמן לצורך הדלקה לכהן, אלא מאבדים אותו.
אסור לאבד את החלק המופרש לתרומה גדולה ולתרומת מעשר, בדרך ביזיון, כגון לשפוך אותו לכיור, אלא יש לשפכו על גבי קרקע במקום שאנשים אינם דורכים.
יש לשים לב שלפעמים שמן שנדרך בבית הבד אינו טמא כיוון שכל תהליך עשיית השמן נעשה ללא מגע יד אדם, והכלים שבהם ניתן אם הם כלי פלסטיק אינם מקבלים טומאה. במקרה כזה יש לפנינו תרומה טהורה ואסור לשרוף אותה וכן אסור לאבד אותה, לכן צריך לטמא את החלק שמיועד לתרומה קודם הפרשת תרומות ומעשרות על ידי מגע פיזי בשמן וכך יהיה לפנינו תרומה טמאה שמותר לאבדה וכן מותר להשתמש בה להדלקה.