שאלה: בעונת הקיץ אנו מרבים לצאת לטייל בטבע, ברצוננו לברר את דין הסברס, שאת עציו אנו פוגשים לעתים בצדי הדרכים ויודעים לקטוף את הפירות למרות הקוצניות של העץ.
תשובה: עץ הצבר גדל בלקיחת עלה [הנקרא 'כפה'], תוחבים אותו בקרקע, ומשריש ומגדל עלים נוספים, שבהמשך גדלים עליהם פירות.
מבחינה הלכתית הגדרתו של הצבר הינה אילן ולא ירק, משום שאילן הוא צמח שיש לו גזע וענפים, ומוציא פירות כמה שנים. לכן הצבר – העומד בתנאים אלו (העלים נהפכים לגזע וענפים) – נחשב אילן. אלא שגם כאשר אילן זה נראה ותיק, יש בו חשש ערלה! הסיבה לחשש זה היא משום שמהצבר נושרים עלים – בשל רוח חזקה, או כובד המשקל וכד', והעלים בטבעם כאשר מונחים על האדמה הם משתרשים וגדלים לאילנות חדשים, וכל השתרשות חדשה של עלה, מחייבת למנות מחדש שלוש שנות ערלה לאילן הצומח ממנו. ומכיון שצמח הצבר הנו נמוך וסבוך, קשה להבחין בו מהו האילן החדש ומהו הישן, ומאיזה ענף צמח הפרי, ולא ניתן לסמוך על כך שעלו לאילן שלוש שנים ואין בו חיוב ערלה.
יש לציין, שאם האילן גדל למטרת גדר, פירותיו מותרים בערלה. אלא שעלינו לוודא כי מעת נטיעתו ולאורך כל גדילת הפירות, המחשבה עליו הייתה רק למטרת הגדר, ולא חישבו עליו גם למטרת אכילה, ולכן היתר זה אינו מצוי כל כך. משום כך יש לחשוש שפירות הצבר שפוגשים בצידי דרכים, גדלים על עץ שאינו בן שנים רבות, ויש בו איסור ערלה. אמנם אם קוטפים פירות הגדלים בגובה של 1.80 מטר ומעלה, ודאי שהם מצמח שכבר עברו עליו שנות ערלה, ופירותיו מותרים. כדי להכשיר את פרי הצבר לאכילה, יש לבצע במטעי הצבר ניכוש ותחזוקה באופן קבוע על ידי עקירת כל השתרשות חדשה בסבך העץ ובסביבותיו, כך שהפירות שיעלו יהיו באופן ודאי מן העץ הוותיק שכבר עברו עליו שלוש שנות ערלה כדין, רק כך ניתן להימנע מספק ערלה. אי לזאת ראוי לכל ירא שמים לקנות פרי זה רק במקומות המצויים תחת השגחה ראויה.
להרחבה, ראה 'הליכות שדה' גליון 175 (עמ' 5 והלאה) שיעורו של ראש בית המדרש הגר"י אפרתי שליט"א, וגליון 209 (עמ' 91 והלאה).