הבא: סימן ל"ד ביטול תורה – לראיית מצוה <<
יו"ד סימן ל"ג
טבילת אשה כשאין בעלה בעיר
השאלה, אם תטבול אשה בזמנה אפילו שבעלה בעיר – שלא לצורך מצוה.
קימ"ל כמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה וכמו שכתב בב"י (יור"ד סי' קצז) והוכיח כן מהא דאינה טובלת בימי אבלה וכ"ש בת"ב ויו"כ, ועוד שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר, וכתב דמ"מ נראה שאם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה, מטעם שלא לבטל ממצות פריה ורביה, וכדמוכח מגמ' עירובין (דף סג ע"ב) דיהושע נענש על שביטל מישראל פו"ר לילה אחד. וכן פסק בשו"ע (יור"ד סי' קצז סעי' ב) "אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד".
הרי דכשאין בעלה בעיר ואין מבטלין מצות פו"ר אין טובלין, וכמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' עז) דלא תטבול דפסקינן כדעת ר"ת דטבילה בזמנה לאו מצוה. ואף אם רוצה להחמיר על עצמה כדעת ר"ח דהוי מצוה, ג"כ אסור משום סכנה וחשש מזיקין, דכשטובלת ואין בעלה בעיר יש חשש דיבוק רוח טומאה ומזיקין וגם הנשים מודות בזה שיש סכנה. אלא דשם מדובר במקום שהי' מנהג קבוע שלא תטבול אשה כשאין בעלה בעיר, והטובלת משנה מהמנהג וכל המשנה ידו על התחתונה, והוי בבחינת פורץ גדר, ע"ש. א"כ לפי"ז במקום שאין מנהג שלא לטבול, לא חשיב משנה מהמנהג דידו על התחתונה. וכבר הזכיר בדרכי תשובה (סי' קפד סקס"ד) שהיו מקומות שיש בהם מנהג לטבול אף שאין בעלה בעיר. [וכ"כ בשערי דורא (סי' כ) דנשים חשובות טובלות אפילו כשבעלם אינו בביתם]. והטעם נראה כמובא בשו"ע הרב (סי' קפו סק"ח), "לפי שאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אפילו אין בעלה בעיר". [והיו שרצו לומר שהמקור לזה מהירושלמי נדה (פ"ב ה"ד) לגבי אשה שיש לה וסת קבוע שמותר לבעלה לחשב ז' ימים ולבא עליה וע"ז אמר ר' חנינה זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאה. ואף שהטור בסימן זה הביא מהירושלמי ראיה לדעת ר"ח, צ"ל דגם לדעת ר"ת יש ענין לטבול מה שיותר מוקדם כדי לא לעמוד בטומאה. וראיה שהרי הסמ"ג (ל"ת קיא) הביא דברי הירושלמי ואח"כ כתב "שראה מגיסו… שהיה מנהיג לביתו לטבול אף בחורף בזמנה אע"פ שאין בעלה בעיר". משמע רק מטעם מנהג ולא מעיקר הדין, אע"פ שקודם לכן הביא דברי הירושלמי].
הרי דלפ"ז במקום שאין בו מנהג קבוע שלא לטבול אפשר לטבול, דאינו בכלל פורץ גדר, וכן שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ובכהאי גוונא אפשר דאין "חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין" – דהוא דווקא במקום שפורצים גדר ומשנים ממנהג המקום, ובפרט בזה"ז שענין רוח רעה קיל טפי, כמ"ש ביש"ש (חולין פ"ח) דרוחות לא שכיחא האידנא (ועי' בארה"ח ארץ יהודה (סי' ד סק"ד) שכתב דהרמב"ם השמיט לטעם נט"י בבוקר משום רוח רעה הואיל ואין לחוש בזמנינו לרוח רעה וכמו שכתב היש"ש).
ומכ"ש בנידון דידן דבעלה בעיר רק שיודעת שאין הטבילה לצורך תשמיש אלא לקירוב בעלמא – יכולה לטבול. [ועי' בש"ך סי' קצז סוף סק"ג שהתיר לבתולה לטבול בליל שבת אף שאין בעילת מצוה בשבת משום דשאר קורבות נמי מצוה הן, ועפי"ז התיר בפ"ת (ס"ק טז) גם לאשה שבעלה אבל שאסור בתשמיש לטבול, כיון שמותר בשאר קורבות].