הבא: סימן ל"ה בגדר דין או קנה מיד עמיתך <<
חושן משפט סימן ל"ד
השבת תשלום עודף
מעשה באדם שקיבל לחשבונו בבנק משכורת כפולה, ופנה למפקיד המשכורת והלה טען שלא הפקיד לו אלא משכורת רגילה כפי המגיע לו, וכפי הנראה נפלה טעות בבנק, ואילו עובדי הבנק טענו שאכן הופקד סכום כפול והטעות אינה אצלם. ושאל את רבינו זצוק"ל מה לעשות עם הכסף שנותר בידו שאינו שלו.
והנה דין מי שיש לו ממון שאינו שלו ואינו יודע למי להשיבו, נאמר בג' אופנים. במס' בבא מציעא (לז ע"א) שנינו כן לגבי גזלן שגזל לאחד משנים ואינו יודע למי גזל, או נפקד שהפקידו אצלו שנים זה מנה וזה מאתיים ואינו יודע למי המאתיים, ונחלקו שם האם משלם לכל אחד או מניח ביניהם ומסתלק.
והנה בשו"ע (סי' שסה ס"ב) נפסק לגבי גזלן שאין הנגזלים תובעין אותו דבבא לצאת ידי שמים אף שאין תובעין אותו חייב לשלם לשניהם. ולגבי הלואה (סי' עו ס"ג) הביא המחבר שתי שיטות אם פטור מכל וכל אף לצאת ידי שמים, או דלצאת ידי שמים מיהא צריך לשלם לכל אחד ואחד. ולגבי פקדון (סי' ש ס"ג) כתב הרמ"א רק כפי השיטה שאינו חייב לשלם אף בבא לצאת ידי שמים, והעיר הש"ך (בסי' ש) למה לא פסק גם לגבי הלואה דהעיקר כשטה הראשונה שאינו חייב לשלם. וראה בתומים שם דבפקדון חשיב כאונס, דוכי הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיבוא אדם מן השוק ויתבע פקדון ממנו, וחשיב אונס ופטור, משא"כ במלוה דחייב אף באונסין שפיר יש מקום לחייבו בבא לצאת ידי שמים.
ומבואר שם בפוסקים דבגזילה דהוא פשע ועבר איסור להכי חייב לשלם לכל אחד בבא לצאת ידי שמים אפילו באינן תובעין אותו, אבל בפקדון והלואה כל שהמלוה והמפקיד הוה להו למידק, אין עליו חוב לשלם, אלא א"כ אף הוא פשע או הוה ליה למידק דבזה נחלקו השיטות שם וכנ"ל. אבל בנידון דידן דמקבל הכסף לא פשע כלום ואינו יודע מהיכן בא לידו ממון זה והרי הוא אנוס גמור, בוודאי שאין מקום לחייבו להשיבו לכל אחד.
אלא דאכתי היה מקום לחייבו לחלק התשלום בין שניהם, דנראה דחשיב בכה"ג כאבידה שאינו יודע מי משניהם הוא הבעלים. ורבינו זצוק"ל פסק דיהא מונח בידו ויכול להשתמש במעות, רק יכתוב לעצמו לזכרון שהוא בעל חוב לאחד מהם, ואם יתברר לאחד מהם שחייב לו ויתבענו, ישלם לו חובו.