הבא: סימן ל' לימוד בספר של אחר שלא מדעתו <<
חושן משפט סימן כ"ט
בדין תקנת פרוזבול
בביאור יסוד תקנת פרוזבול פליגי הראשונים, רש"י (מכות ג ע"ב) כתב "מוסר שטרותיו לבית דין הוא פרוזבול שהתקין הלל, שכתוב בו מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". וכן בגיטין (לו ע"א) בבאור נוסח הפרוזבול כתב רש"י, "מוסרני לכם את שטרותי". והיינו דפרוזבול היינו מוסר שטרותיו לבית דין. והקשו התוס' במכות (שם) "דהא במסכת שביעית תני המוסר שטרותיו לבית דין והדר קתני פרוזבול אינו משמט, אלמא תרי מילי נינהו". ופי' התוס' דמוסר שטרותיו מדאורייתא אינו משמט.
ומוסר שטרותיו דמועיל מדאורייתא, כן הן דברי הרמב"ם (פ"ט הט"ו) המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חובי זה אינו נשמט, שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך, וזה בית דין תובעין אותו. ואחרי זה כתב דין פרוזבול וביאר שאין זה מועיל "אלא בשמיטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים".
ובביאור הענין של מוסר שטרותיו כבר תמהו, מכח מה בית הדין גובה, וגם אם גובה הלא זה בשליחות המלוה, ועי' בהערות למס' גיטין שכתבו בשם מרן רבינו זצוק"ל שבית הדין פוסקים שהלוה חייב לשלם לו והוי מעשה בי"ד (וכעין הנפק), ומעשה בי"ד אינו משמט. ואף דלכאורה יש כאן דבר מחודש, מכל מקום יש לדקדק כדברי מרן רבינו זצוק"ל מלשון הרמב"ם שכתב בהמשך דבריו (בהל' טו) "וכן בית דין שחתכו את הדין וכתבו איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך אינו נשמט, שזה כגבוי הוא וכאילו בא לידו ואינו כמלוה". ומהא דכתב 'וכן' משמע דמוסר שטרותיו ומעשה בית דין שייכי אהדדי – וראה שהוסיף הרמב"ם "ואמר להם אתם גבו לי חובי זה". ועי' עוד בפיה"מ שכתב "שהכתוב אומר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, וזה כבר נתן יד בית דין כידו בתביעת זה הממון, ונסתלק הוא מלתבוע אותו הממון, והניח הדבר עליהם ונעשה לבית דין זה החוב אצל אחיו". והיינו דהגביה איננה המלוה מהלוה אלא דבית דין גובים מדינא דשופטים ושוטרים, ואין החוב נשמט אלא אם כן תחילתו בהלואה ממלוה וגבייתו ע"י המלוה [ויש להסתפק אם יכול לחזור בו מהסתלקותו ולשוב ולגבות הוא בעצמו את חובו]. וע"ז בא הרמב"ם וכתב דאף מעשה בית דין שאין הב"ד גובה בפועל אלא הגבייה נעשית על ידי מי שיצא זכאי בבית דין, בכל אופן אינו נשמט, מכיון שקביעת הבית דין עושה "שזה כגבוי הוא ובא לידו ואינו כמלוה". ולשיטה זו צריך לומר שהתקנה שתיקן הלל מדרבנן, היא שלא צריך מסירה בפועל, אלא שעל ידי כתיבת הפרוזבול הוה כמוסר שטרותיו לבית דין.