הבא: סימן קנ"ב קריאת התורה בתענית כשאין רוב הציבור מתענים <<
או"ח ג' סימן קנ"א
בענין תענית שעות
בדבר שאלתו במי שמתענה תענית שעות (עד לאחר תפילת מנחה) כיצד ינהג לענין אמירת "עננו", ואי צריך קבלה במנחה שלפניו.
בגמ' תענית (דף יא ע"ב) נסתפקו בדין תענית שעות, והלכתא דמתענין לשעות ומתפללים תפילת עננו, ובהמשך (דף יב ע"א) אמר ר"ח כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית, ובטור (סי' תקסב) כתב "אמר ר"ח כל תענית שלא קבלו מאתמול ושלא שקעה עליו חמה, פי' שלא השלימו עד צאה"כ אינה תענית להתפלל עננו", ומש"כ הטור בשם ר' חסדא, בגמ' דידן שמואל קאמר לה (עי' ב"י), וכן פסק בשו"ע (שם) דתענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית, ואם התנה בשעת הקבלה שלא להשלים אינו מתפלל עננו, אמנם ברמ"א פסק כדברי התה"ד (סי' קנז) דכל שפי' בשעת הקבלה שאין כונתו להתענות אלא עד לאחר מנחה גדולה יכול לומר עננו, דלשיטה זו, דברי הגמרא דתענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית ואינו אומר עננו, איירי בכה"ג שקיבל ע"ע להתענות יום שלם ולא השלים, אבל אם מלכתחילה קיבל ע"ע רק עד אחר תפילת מנחה דהוא לצעורי בעלמא, הוי תענית לענין אמירת עננו, אמנם מכיון שרוב הפוסקים סבורים דלא כתרומת הדשן, הכריע הרמ"א דרק היחיד יאמר עננו בשומע תפילה דלא גרע משאר בקשות שיכול להוסיף בברכת שומע תפילה (עיין סימן קיט).
ולכן בעת צרה – כשהכריזו ע"ד גדו"י ובראשם מרן זצוק"ל להתענות תענית שעות, הורה רבינו מרן זצוק"ל שיאמרו בתפילת הלחש עננו. אמנם האי דינא דאומר עננו הינו דווקא כאשר מתפלל מנחה בעודו מתענה, דאם אכל ושתה קודם לכן, כתב התרומת הדשן (הנז"ל שהוא מקור דברי הרמ"א) ד"הוי כמו שקרן בתפילתו הואיל ושתה כבר" (והובאו דבריו במג"א סק"ב).
והנה במ"ב שם הביא מחלוקת האחרונים במתענה לשעות ואומר היחיד עננו, דלדעת הט"ז ידלג ולא יאמר "צום תעניתנו" שלא יראה כדובר שקרים, שהרי אין נחשב תענית, ובספר בגדי ישע כתב, וכן מצדד המחצית השקל, דמכיון שמתענה עד אחר חצות – דאז אכילתו נחשבת כזורק אבן לחמת, לא מיחזי כשיקרא. [והנה המעיין בבגדי ישע למהר"י ויינר יראה שכתב בתוך דבריו דיכול לומר ביום צום תעניתנו דסומכים על הפוסקים דס"ל הכי וכלשונו "והמה כדאי לסמוך עלייהו" ועוד הוסיף "אפילו לדעה ראשונה אפשר שמודה בזה כל שאין קובעין ברכה לעצמו, אלא שאינו מפורש בהם" – הרי דלדעתו יתכן דגם לדעת הפוסקים שאינו חשיב תענית יכול לומר התפילה, כולל ביום צום תעניתנו, ע"ש].
והנה באותה תענית שעות שקבעו בעת צרה – שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל – שעדיף לא לומר ביום צום תעניתנו, הגם שאמר שלא לפרסם הדבר, כי הוא שנוי במחלוקת (כמבואר לעיל), והיינו דיש לאומרים על מי לסמוך.
ולענין קבלת תענית. בתחילה הסתפק רבינו אם צריך קבלה במנחה שלפניו – ולבסוף הורה דיקבלו תענית עד חצות (ועיין סי' תקסב סעיף י, יא ואכמ"ל).
ואעתיק מן הרשום אצלי מה שהורה רבינו כשהכריזו בזמנו בעת צרה על תענית לשעות,
א. תענית שעות זו נקבעה אף לנשים.
ב. בתחילה הסתפק אם יקבלו תענית זו – אמנם אמר שיקבלו על עצמם במנחה ביום ראשון תענית עד חצות. (התענית נקבעה ליום שני עד חצות).
ג. המתפללים מנחה בעודם בתענית, יאמרו בתפילת לחש עננו.
ד. לא יאמרו ביום צום תעניתנו. (כמדומני שהוראות אלו בזמנו התפרסמו אף בעתון, ולגבי סעיף זה אמר שלא יפרסמו כי יש לאומרים על מי לסמוך).
ה. לגבי מי שנהיה בן י"ג סמוך לתענית אמר שמכיון שאין ברור שהוא בר חיוב מדאורייתא, אינו צריך לצום ואפשר שצירף דברי המג"א (המובאים במ"ב סי' תקעו ס"ק לב) דבתעניות שאינם קבועות אינם גוזרים על זכרים למטה מי"ח שנה ונקבות למטה מט"ו שנה, אמנם מרבינו שמעתי בנידון דידן להקל רק בבן י"ג.
ו. בענין ברית מילה – אמר שיתנו לשתות הכוס לילד שאינו צם, ולפי מה שכתבנו לעיל (אות ה) אף אם הוא בן י"ג.