הבא: סימן ק"ד בענין תנאי בקידושין <<
אבן העזר סימן ק"ג
בענין טעימת המברך
מכוס ברכת האירוסין והנישואין
אודות מה שביקש כת"ר לידע כיצד נהג רבינו בהיותו מסדר חו"ק אם שתה קמעא מן הכוס שהרי בירך בפה"ג, והאם יש חילוק בין ברכת בפה"ג של ברכת האירוסין, לבין ברכת בפה"ג בברכת הנישואין.
כבר נודע בשערים מה שעוררו האחרונים אודות ברכת בורא פרי הגפן שמברך המסדר קידושין ואחרי זה שותים החתן והכלה, דהרי קיימא לן (ראש השנה כט ע"א ע"ב) "כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא", וברש"י ביאר "ושאר ברכת פירות וריחני שאינן חובה אלא שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ובזו אין כאן ערבות שאינו חובה על האדם". הרי דבברכת הנהנין לא אמרינן שאף אם יצא מוציא. ולכאורה אף ברכת בפה"ג הנאמרת לפני ברכת האירוסין איננה חובה – ואם כן היה על המברך לשתות בטרם ישתו החתן והכלה.
וכבר נתקשה בזה בפני יהושע (כתובות דף ז ע"ב בקו"א) וכתב שם לחלק בין ברכת האירוסין לברכת הנישואין, שברכת הנישואין שטעונה כוס הוי דבר שבחובה ולכן חייב לברך בפה"ג ומוציא החתן, אבל ברכת האירוסין דהכוס אינו מעכב היאך מברך ואינו שותה, וכתב הפנ"י "ואפשר כיון דמ"מ עיקר היין לאו להנות מכוין חשיב שפיר כברכת המצוות, ועדיין צ"ע". הרי שנדחק הפנ"י ליישב המנהג ונשאר בצ"ע.
ומה שחילק בין ברכת האירוסין לברכת הנישואין דברכת הנישואין הוי דבר שבחובה ובפה"ג באירוסין הוי ברכת הנהנין, נראה מוכח מדברי הר"מ בתשו' (פאר הדור ס"א סי' ח אות א) אודות ברכת האירוסין שמשמעות הלשון שאם אין המברך טועם מברכת האירוסין הוה ברכה לבטלה. אמנם בשו"ת בית שלמה (או"ח סי' יד אות ב) נתקשה דיש דס"ל דגם ברכת הנישואין אינה טעונה כוס, עיין רמב"ם אישות (פ"י ה"ד) ובמגיד משנה (שם) ושו"ע אה"ע (ס"ב ס"א ע"ש בחלקת מחוקק).
אמנם בשו"ת חוט המשולש שבסוף התשב"ץ (סי לב) הביא בשם הרי"ץ גיאות (מאה שערים צד ח) דכתב דכוס זה של ברכה אפשר ליתן לשתות לחתן וכמו בברית מילה שנותנים לקטן או לתינוק עצמו אם חל ביו"כ.
הרי לנו דכבר הראשונים כתבו דהמנהג שאין המסדר הקידושין שותה הכוס אלא החתן, וצריך לומר שטעמם (כמו שמובא בפנ"י) דהואיל והכוס באה שלא להנאה חשיב כדבר שבחובה. וכך היה מנהגו של רבינו זצוק"ל שלא טעם כלל מהיין.
אמנם מן המפורסמות הוא מה שהביא האפיקי ים (סי' ב) בשם הדיין מבריסק הגאון רבי שמחה זעליג ריגר – שהגר"ח מבריסק כשהיה מסדר חו"ק היה שותה מהיין, אלא שהיה שותה מהיין שנותר בצלחת. [וככל הנראה לא הי' שותה מהכוס עצמה שאם כן לא יוכל החתן לשתות שהרי אסור לשתות משיירי כוס של חבירו].
וכשזכיתי לדבר בענין עם מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א שמעתי ממנו שהוא אכן נוהג כן, ויתירה מזו כיום מביאים כוס קטנה וכשגומר לברך ברכת האירוסין שופך מעט יין לכוס ושותה. ועוד הבנתי ממנו שאינו מחלק בין ברכת האירוסין לנישואין (וכמ"ש בבית שלמה ודלא כסברא שהביא הפנ"י), ושאלתי גם למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיב "שכמדומה לו שהמנהג הוא ששותים מהכוס".
וכאמור הנהגת מרן רבינו זצוק"ל היתה שלא היה שותה מהכוס שבירך, אפילו בברכת בפה"ג שקודם ברכת האירוסין.