הבא: סימן פ"ז עוד בדבר הפריה חוץ גופית (מכתבים מרבינו זצוק"ל) <<
אבן העזר סימן פ"ו
אם מותר לאשה ללמד בכיתת בנים
(ובסופו מכ"י רבינו)
בדבר הפריה חוץ גופית
כשהחל הענין של הפריה חוץ גופית לזוגות שאינם יכולים להוליד, שמשמעותו הפריה של ביצית ע"י תאי זרע, כאשר הפעולה נעשית מחוץ לגופה של האשה, ולאחמ"כ מחדירים את הביצית המופרת לרחם האשה – נידונו לפני רבינו זצוק"ל מספר שאלות.
א. השאלה הראשונה, האם יש בדרך זו משום הוצאת זרע לבטלה. וצדדי הנידון, האם כאשר מוציאים זרע בדרך השחתה על עצים ואבנים, אלא שיש אפשרות באופן זה להשתמש בזרע לצורך הפריה – חשיב השחתת זרע או לא.
היו מהאחרונים שרצו לתלות שאלה זו בנידון אם בנולד מהפריה חוץ גופית מקיימים מצות פריה ורביה, אמנם על אף שרבינו הסתפק אם בכה"ג מקיים מצות פו"ר (ויותר נכון לומר דנטה לכך שאין בזה קיום מצות פו"ר), היות ולא מצאנו שצותה תורה על פו"ר בדרך זו – אך לדעת מרן רבינו זצוק"ל בכה"ג אין איסור הוצאת ז"ל.
ובאופן כללי הורה רבינו שאין להתיר להוציא זרע לצורך הפריה אלא במקום שאין לאב עדיין שום ולד, אולם כל שיש לו ולד ואפי' אחד, אין לעשות כן. ורשום אצלי שלשה מקרים שהתיר רבינו להוציא זרע להפריה גם כשהיה כבר ילד. הראשון (אלול תשנ"ד) שהתיר כשלוקחים את הזרע מהאשה אחרי שחיו כדרך. ועוד מקרה פרטי (חשון תשנ"ה) כאשר ראה בזה צורך מיוחד מאד לאשה. אמנם אם הוציאו כבר זרע ונותר זרע, מותר להפרות מזרע זה פעמים נוספות גם אם נולד לו כבר ילד. (ובלבד שיהא פיקוח על המעבדה).
[גם בהפריה חוץ גופית, כאשר יש חשש גדול למחלה תורשתית וצריכים לאבחון גנטי טרום השרשה פי.ג'י.די. גם בזה יש עדות שמרן רבינו זצוק"ל התיר לעשות הפריה זו – אף למען יותר מולד אחד].
ומהוראה זו אנו למדים דדעת רבינו היתה שאין בהולדה בדרך זו חיוב משום מצות פו"ר דא"כ היה צריך להתיר עד שיהיו לו בן ובת וגם לא שמענו מדבריו כי לדעתו יש בזה משום לשבת יצרה, אלא כפי אשר שמענו מפי קדשו בדברו עם אחד מגדולי הרבנים בארה"ק, שהתיר להוציא (פעם אחת) מפני שיש בזה משום חיי נפש דבלא זרע אין חייו חיים ולכן מותר לעשות כן ואין בזה משום הוצאת זרע לבטלה.
ב. בדרך הוצאת הזרע לצורך ההפריה היה מורה רבינו שבמידת האפשר יוציאו מהאשה אחרי ששימשו כדרך כל הארץ, ובאם א"א מותר לשמש בנרתיק (בכה"ג צריך שיהי' בנרתיק חור),
ג. הגם שכאמור לדעת מרן רבינו זצוק"ל יש מקום לדון אם קיים פריה ורביה בהפריה חוץ גופית, הרי מאידך הורה שהנולד לכהן – הוא כהן. עיין בח"מ (א סק"ח) ובב"ש (א סק"י) דלמסקנתו נתעברה באמבטי "נשמע דהוי בנו לכל דבר".
ד. כשהחלו לבצע כאן באה"ק הפריה חוץ גופית היה הדבר מאד חדשני עד כדי כך שכל הצלחה קבלה פרסום גדול. והיתה דעת רבינו שכמעט וא"א להתיר את הדבר כי יש לחשוש שבמקרה שיגלו שאין די בזרע הבעל כדי להפרות, או שמחמת כשל טכנולוגי לא הצליחו להפרות – יערבו זרע של אחר, הואיל והאנשים שעסקו בדבר חששו מאד מכשלון ואינם מודעים לחומר האיסור לערב זרע זר.
אבל כעבור זמן שעלה אחוז ההצלחה בהפריה חוץ גופית, וגם נתוסדו ארגונים ששמו להם למטרה לפקח על ההפריות חוץ גופיות שיעשו כדת וכדין, סבר רבינו שאין מניעה לביצוע הדבר במקום שיש "הכשר טוב על הדבר".
ה. כל הנידון שהיה קדם מרן רבינו בהפריה חוץ גופית היה כאשר היה די בזרע של הבעל כדי להפרות והאשה לא היתה זקוקה לתרומת ביצית, והיה ניתן לאחמ"כ להשיב את הביצית המופרת לרחמה של האשה, אבל היה נלחם בכל כוחו כנגד כל דבר שיכול לפרוץ כרם בית ישראל הן עירוב של דבר שאינו מהבעל והאשה או "אם פונדקאית". ואפי' אם מסתבר לומר דלדעתו בהחדרת זרע זר לרחמה של האשה אין איסור ממזרות מדאורייתא, דכל איסור ממזרות הינו רק במעשה איסור, הרי כמש"כ במכתבו (ראה בסימן פ"ח) ליו"ר ההסתדרות הרפואית, "כל הדברים הללו אסורים לפי דעת תורה", וכמש"כ במכתב (ראה בסימן פח) להרה"ג הרמ"ז פלדמן ז"ל ד"הפריה חוץ גופית מזרע אחר כבר נמנו וגמרו גדולי ישראל לאסור דבר זה בכל תוקף".
