בימים אלו עסוקים בני ישראל בקניית ארבעת המינים. רבים מדקדקים בבחירת המינים ובהידור המצווה. אך בעוד שבלולב, בהדס ובערבה די בבדיקת כשרותם למצווה, באתרוג מלבד התנאים הנצרכים לכשרותו צריך לוודא שהאתרוג לא אסור באיסור ערלה, ושהופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין. על כן אין לקנות אתרוג במקום שאין בו פיקוח ראוי על ערלה והפרשת תרומות ומעשרות.
להלן הדינים המצויים באתרוגים:
אתרוג ערלה: אתרוג שגדל באילן שעדיין לא עברו שלש שנים מנטיעתו אסור באכילה והנאה ואין יוצאים בו ידי חובה בכל ימי חג הסוכות[1]. גם אם עברו שלוש שנים מעת זריעת השתיל במשתלה, אם הועבר ללא פיקוח, מספק מונים לו שנות ערלה מעת הנטיעה במטע.
מצוי בעץ אתרוגים שיש בו "סורים" – ענפים שיוצאים מהאדמה. לענף כזה יש למנות שנות ערלה מחדש, ואף כשעל עיקר העץ עברו שלש שנים, אתרוגים שגדלו על הענף בשלש השנים הראשונות ליציאתו אסורים.
אתרוג נטע רבעי: אתרוג שגדל בשנה רביעית לנטיעה או להעברת השתיל, קדוש בקדושת נטע רבעי ואסור באכילה, ואין יוצאים בו ידי חובה בלי פדיון אף בשאר ימות החג[2].
לכן אתרוג שגדל בשנה הרביעית לנטיעה או בספק שנה רביעית [כגון שתיל שהשנה היא שנה רביעית להעברתו] צריך לפדות את קדושת רבעי על מטבע.
כמו כן, אם לא סומכים לגמרי על ההשגחה, צריך מלבד הפרשת תרומות ומעשרות גם לפדות את קדושת רבעי.
אתרוג טבל: אין יוצאים בו ידי חובה בכל ימי חג הסוכות[3].
מי שיש ברשותו אתרוג טבל צריך להפריש עליו תרומות ומעשרות מאתרוג אחר, ולא מהאתרוג עצמו.[יא1]
כמו כן, אם קונים אתרוג במקום שלא ידוע אם הפרישו תרומות ומעשרות, כגון במקום בו לא סומכים לגמרי על ההשגחה, צריך להפריש עליו שוב מאתרוג טבל אחר.
אין להפריש מאתרוג שהוא ספק טבל על אתרוגים אחרים, משום שייתכן שהוא כבר מעושר והם עדיין לא[4]. אלא צריך להפריש מאתרוג שהוא "טבל וודאי".
כמו כן, אין להפריש מאתרוג שנמצא בפרדס על הקרקע אחרי הקטיף, משום שהוא בחזקת הפקר והפקר פטור מתרומות ומעשרות.
[1] משנה (סוכה לד, ב) אתרוג של ערלה פסול. טעם הדין מבואר שם בגמ' (לה, א): כיוון שאין בו דין ממון, אינו "לכם". וכתבו תוס' (ד"ה לפי) שגם בשאר ימי החג, שאין בהם דין "לכם", אתרוג של ערלה פסול כיוון שמצוותו בשריפה, "כתותי מכתת שיעוריה", ונחשב שאין בו שיעור אתרוג.
[2] שיטת רש"י (סוכה לד, ב ד"ה ואם) שאתרוג קודם פדיון כיוון שאסור באכילה אין יוצאים בו, אמנם שיטת הר"ן והריטב"א (שם) שכיוון שאפשר לפדותו חשוב ראוי לאכילה. ולשיטות הראשונים שכל שאינו ראוי לאכילה אין יוצאים בו כל ימות החג [עי' הערה 3], גם באתרוג רבעי (לשיטת רש"י) אין יוצאים כל ימות החג.
[3] שולחן ערוך (תרמט, ה) על פי שיטת הרמב"ם שדבר שאינו ראוי לאכילה אין יוצאים בו כל ימות החג, ואף שאין דין "לכם" בשאר ימות החג ואפשר ליטול אתרוג של חברו, אתרוג שלא שייכת בו בעלות, כיוון שהוא אסור, פסול כל שבעה. אמנם שיטת התוספות (סוכה לה, א ד"ה לפי) שאתרוג טבל פסול רק ביום הראשון, אך כאמור להלכה פסק השו"ע כדעת הרמב"ם.
[4] כאשר קונים פירות או ירקות שאינם ודאי מעושרים, אפשר לקחת פרי אחד ולהפריש ממנו על שאר הפירות, משום שמניחים שאם לא הפרישו מסחורה זו – כולה אינה מתוקנת. באתרוגים, כיוון שצורת המסחר בהם אינה בכמויות וכל אתרוג מגיע בנפרד, אי אפשר להניח שכל האתרוגים שנקנו [גם מאותו מוכר] הופרשו באופן שווה.