הבא: סימן מ"ח בענין מלאכת האבקה ודילול פירות <<
שביעית סימן מ"ז
הנחת כוורות במטעים
אודות השאלה של הנחת כוורות במטעים בשנת השבע במטרה שע"י הדבורים תהיה הפריה של הפירות -אבוא בקצרה.
א. הנחת כוורות במטעים – הינה מלאכה חקלאית מקובלת ולכאורה איננה שונה ממלאכת המדייר שגם בה המלאכה נעשית ע"י בהמה ואסורה בשביעית. אמנם הרמב"ם בפיהמ"ש (פ"ג מ"ד) כתב שהתירו לדייר אפילו כוונתו לזיבול הואיל והמלאכה איננה נעשית על ידו, אולם עיין דרך אמונה (פ"ב סקכ"ז ובצהה"ל ס"ק נו) שאף לדעת הרמב"ם לא הותר אלא מחמת שכוונתו לצורך הצאן, ועיין חזו"א (יט, יג ד"ה והא דתנן) דמדייר לתועלת השדה אפילו ע"י בהמה קנסוהו שלא יזרע במוצ"ש.
ב. יש שהתירו את הדבר אם מבלעדי זה לא יהיו, או כמעט לא יהיו פירות, וככל מלאכות דרבנן שהותרו מחמת פסידא, וכן הורו מרנן הגרשז"א זצוק"ל ולהבחל"ח מרן הגר"נ קרליץ שליט"א.
אולם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל הסתפק בזה מכיון שזו פעולה "היוצרת" פרי ואפשר שלא הותרה פעולה זו בכלל מלאכות דרבנן שהותרו במקום פסידא. אמנם התיר לחלק במסגרת אוצר בי"ד פירות ממטעים שהונחו בהם כוורות, (ובשעה"ד התיר גם לומר לשואל שיש מקום להתיר הנחת הכוורות).
ויש לציין כי בשמיטה אחת (כסלו תשנ"ד) נדון ענין הנחת כוורות במטע, והוסיף מרן זצוק"ל דברים בזה, דיש לחלק בין אם בעל המטע מכניס את הכוורות למטע או בעל הכוורות דבש, דאם בעל המטע מכניס את הכוורות למטע הרי הוא עושה מלאכת שדה וכרם, אולם אם בעל הכוורות מניח הכוורות במטע הרי אינו מתכוין לתועלת המטע ואם כן קיל טפי.
ג. עוד שמעתי ממרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל כי אין מקום להתיר (לבעל הכוורת) עשיית פעולה כזו – בשדות שאין שומרים בהם שביעית כהלכה, כלומר מטעים שפירותיהם נשמרים ונעבדים.
בענין עצם האבקה באתרוגים שלא בשנת השבע, עיין מ"ש בשו"ת ישא יוסף (ח"א סי' קל).