שביעית סימן מ"ה
בענין הכנת קרקע לזריעה3
סיום בנית הבנין החדש של ביהמ"ד נדרשנו מאת העיריה – כתנאי לקבלת "טופס ארבע" (לסיום הבנין) לפנות בשנת השמיטה עפר שנערם על ידי הקבלן שבנה את הבנין – בשטח שאינו של ביהמ"ד, ומכיון שעל ידי פינוי העפר שהיה מונח שם יוכשר המקום לזריעה נסתפקנו כיצד מותר לעשות פעולה זו בלא חשש.
וטרם נעסוק בנידון דידן נציין זעקת ארץ הקודש כאשר רבה המכשלה בהכנת בנינים למסירה ללקוחות, והקבלנים מביאים אדמה הראויה לגינון ("אדמה חומה"), ומפזרים אותה בחצרות הבתים, ובפשטות הרי זה בכלל תולדה דחורש כמבואר לענין שבת (שבת עג ע"ב) בהיתה לו גומא וטממה דבשדה חייב משום חורש, וכן מפורש ברמב"ם לענין שביעית (פ"ב משמו"י הי"א) "לא ימלא אדם גיא עפר או יתקנו בעפר מפני שהוא מתקן את הארץ". וא"כ אסור לפזר אדמה הראויה לזריעה בחצרות הבתים והבנינים, וניתן רק להניח ערימות לצורך פיזור במוצ"ש כדרך שמבואר במשנה (פ"ג מ"א) לענין זבל (ועיין משפטי ארץ פ"ו סעיף ט). ומעתה הסתפקנו בפינוי העפר בסביבות בנין בית המדרש שיש לאסור משום שכאשר מפנה את העפר ומיישר את השטח מכשירו לזריעה, אלא דיתכן לומר דכאן עצם הפעולה של פינוי העפר אינה משבחת את הקרקע והיא רק תחילת הכנת קרקע לזריעה שמיישר את השטח, אבל אינו מביא את הקרקע לדרגה שתהיה ראויה לזרוע בה הואיל ובאדמה כזו אין כיום דרך לזרוע (ואכן דרישת העיריה היא שבחצרות בתים ובנינים יפזרו בדוקא "אדמה חומה" המתאימה לזריעה), ודמיא למה שכתב החזו"א (סי' כז סק"ה) ב"בנין המדרגות של ההרים ולהעמידם על שטחים ישרים ראוים לנטיעה ולזריעה", ומבואר דדוקא באופן זה הוה תולדה דחורש אולם כאן שאין האדמה כמו שהיא עומדת לזריעה אין לאסור. זאת ועוד, העיריה דרשה מאתנו לפנות עפר משטח שאיננו שייך לביהמ"ד ואם כן אין כוונה להכשיר השטח לזריעה שהרי זה שדה חבירו, וכל הכוונה היא רק כדי לקבל אישור מהעיריה על סיום הבניה.
אמנם יש לדון משום מראית עין – אלא שבמלאכות כגון דא שאין בהם השלמת הכנת השדה מצאנו שחילקו חז"ל בין שדהו לשדה חברו, אף בענין של מראית עין וכמבואר לענין מחצב וגדר אבנים (פ"ג מ"ו) דאין איסור בשדה חברו ופירשו הר"ש והרא"ש דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא, וכן נראה בדין הקבלן שמביא מכל מקום (מ"ט ופי' הר"ש שם). ועי' בפאה"ש (פכ"א סקי"ד).
והנה בקובץ תשובות (ח"א סי' רל) כתב רבינו זצוק"ל דכשיש צורך לכסות תעלות לאחר הנחת צינורות, יש לכסות בעפר נמוך בכמה ס"מ מפני הקרקע והשאר לכסות בחצץ. ואף שתחילת מילוי האדמה על מקום הצינור, מכשיר את הקרקע לזריעה, מכיון שאינו משלים את הכיסוי, זה גופא מוכיח שאין כוונתו להכין הקרקע לזריעה. ובנידו"ד שכאמור המדובר הוא בשדה חברו, מסתבר דאפשר להקל אפי' שמיישר פני הקרקע. ומכל מקום ביקשנו מהעיריה שלא למלאות הקרקע כרגיל, והם הסכימו שנעשה באופן שיגביהו את השטח בחצי מטר למעלה מגובה הקרקע סביבותיו. ומסתבר שגם זה היכר שאינו מתכוין לזרוע (וע"ע חזו"א סי' יט סקי"ד ומ"מ אם לא אכפת ליה עכשיו בתיקון השדה, מש"כ שם ויל"ע). ולמעשה שכרנו פועל גוי שיפנה את העפר. דהרי בחרישה (וק"ו בתולדות חרישה) יש אומרים דאין איסור ושבתה הארץ (ראה אז נדברו ח"ט סימן סג), ובמלאכה דרבנן ודאי אין שביתת השדה (אמנם מרן רבינו זצוק"ל חשש לדעת הנוב"י שתולדות חרישה חמירא וראה לשון המהרי"ל דיסקין, בענין גדר חרישה סי' כז, אות יב, "אבל אפשר להתיר ע"י הדחק על ידי נכרי גם חרישה וצ"ע, הרי דהיה לו צד שחרישה איסור דרבנן – ואכמ"ל). וא"כ כל השאלה היא אמירה לעכו"ם בתולדה דרבנן כשאינו מתכוון לזריעה, ואפשר שאף תולדה לא הוי שהרי אינו מתקן השטח וכמו שנתבאר, ומה עוד שסוכם עם העיריה, שהשטח יהא גבוה 50 ס"מ מהקרקע, ובנוסף לכך שיטוח האדמה נעשה מאדמת שפך שאין רגילים לזרוע בה כיום, והפעולה נעשית ע"י עובד גוי, נראה דאין חשש איסור בדבר.
אולם ודאי שלפזר "אדמה חומה" – אדמת גן כהכנה לזריעה אסור, ויש להשאיר את האדמה בערימות ולא לפזרה.
3מריש היה בדעתי שלא לפרסם סימן זה, כי לא הי' ברור לי עד כמה זכיתי לדון בענין לפני מרן רבינו זצוק"ל אולם ראיתי שרבה המכשלה ואף יהודים החרדים לדבר ד' נכשלים בהכנת מקום לזריעה ואולי הפירסום יעורר. (ועיין הליכות שדה 186 מ"ש הגר"ש רייכנברג).