הבא: סימן ס"א עוד בענין חזקת כהונה <<
יו"ד סימן ס'
בענין החזרת המעות בפדיון הבן
לכהן שדעתו יפה, אשר שאלת אם מוטל עליך להשיב דמי פדיון הבן אשר הינך מקבל אבוא בקצרה.
מצאנו מגדולי האחרונים שכתבו שאכן הכהן מחזיר הכסף שקיבל בפדיון הבן, אמנם לכשנעיין בדבריהם נראה דלא שוו טעמם. הנה מרן החזו"א (שביעית סימן ה' ס"ק יב) בביאור שיטתו דאין חובה ליתן מעש"ר ללוי – כתב דאכן הכהנים והלוים בחזקתם אף לענין ברכת כהנים וכדומה, אמנם לגבי קבלת מתנות חיישינן שמא ירבו העולים מחמת עצמם – שירצו לזכות במתנות, והוסיף וכתב אודות פדה"ב, "ואע"ג שנותנין פדה"ב לכהן אפשר משום שאין בזה ריוח שנוהגין שהכהן מחזיר וכל אחד יהיב לכהן שבטוח בו שיחזירנו". הרי דלדעת החזו"א ודאי הכהן זוכה בכסף פדה"ב מן הדין, אלא דמחמת החשש שמא ירבו העולים מחמת עצמם נהגו להחזיר את מעות הפדה"ב.
אמנם ביעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנה) כתב "וכמעט שאני אומר דמדינא צריכין להחזיר, ולפחות כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא אינו כהן". ולדעת היעב"ץ אי אפשר לומר שהאבא נתן המעות בתורת מתנה "דאנן סהדי דלא גמר בליבו אלא לשם חובה". ובהמשך דבריו קובע היעב"ץ מחמת הספק שמותר כיום ליתן פדה"ב במעמ"ל, וכדאי לפדות הבן מכל כהנים שימצא, ואף בן הכהנת והלויה יש לפדותו מספק ורק בן הכהן אין לפדותו "שלא יבוא להקל בקדושתו ולהתירו בגרושה". הרי דלדעת היעב"ץ אין כאן רק חסרון מצד המוציא מחברו אלא ספק על קיום המצוה, ואם כן יש להעיר אמאי אינו חושש לברכה לבטלה הן בפדה"ב והן בברכת כהנים. והנה זה ברור שדעת רוב רבותינו אינה כדעת היעב"ץ, וראיתי שבאוצר פדיון הבן הביא מכמה מגדולי האחרונים שלא השיבו כסף הפדיון (עמ' רצו הערה טז). וכן שמעתי ממרן רבינו שליט"א שהמנהג כאן בארה"ק שהכהנים זוכים בכסף הפדיון ולא מוטל עליהם להחזירו.