הבא: סימן כ"ג בענין המגדל יתום בתוך ביתו <<
חושן משפט סימן כ"ב
העדאה בערכאות לחבירו
היה מי שנטל רשות מבית דין קבוע לתבוע בערכאות וכפי הדין שנתבאר לעיל, וביקש את חבירו שיבוא להעיד במשפט הערכאות לטובתו, ושאל השואל אי מותר לילך בערכאות כדי להעיד לטובת חבירו.
והנה עצם דין זה מפורש הוא בפוסקים, דהב"י (סי' כו אות ב) הביא דברי ספר התרומות (שער סב ח"א סי' ג) בשם רב שרירא גאון דמי שנתחייב לחבירו ואין יכולים להוציא מידו (בדייני ישראל) יש רשות לזקנים ולתלמידים שיילכו לפני השופט (הגוי) ויעידו שזה חייב לזה, ומצוה לעשות כן. ופסק הרמ"א בהגהותיו לשו"ע (סי' כו ס"ב) לדברי רב שרירא הללו.
אלא דבגמ' ב"ק (קיג ע"ב) אמרינן דהמעיד לגוי נגד ישראל בדייני גויים משמתינן ליה, משום שהם מוציאין ממון על פי עד אחד, אבל אם יש שני עדים מותר להם לילך להעיד כפי שהיה הדין בדייני ישראל. ואף דאמרינן התם דבבי דוואר אף הערכאות מחייבים שבועה בעד אחד ולא ממון, הרי לפי מנהג הערכאות היום מוציאין ממון על פי עד אחד, וא"כ אסור להעיד לו.
וכך הורה רבינו זצוק"ל דאם יוציאו הערכאות ממון שלא על פי דין כגון שיוציאו על פי עד אחד אסור לילך ולהעיד לו, ורק אם יוציאו ממון כדין מותר לו לילך ולהעיד ואף מצוה איכא דיש בזה חסד לחבירו ולהציל עשוק מיד עושקו.
ואף אם עצם הוצאת הממון היא כפי הדין אלא שהם יוציאו יותר מהחיוב, כגון שגובים הוצאות טירחת עו"ד או הצמדה וריבית, או גרם הפסד וכדו', הרי כבר נתבאר לעיל שאסור לתבוע או ליקח ממון זה ע"י הערכאות, וגם להעיד לגבי זה אמר רבינו זצוק"ל דפשוט הוא שאסור לילך ולהעיד לטובתו בכי האי גוונא.
ואף דהדבר פשוט ואין צריך לראיה, הרי יש בנותן טעם להביא מדברי התומים (סי' כו אות ג) דכתב דבדיינים גויים הנוטלים שוחד אסור לילך ולהעיד בפניהם, משום ד"המה יעוותו משפט, ואם הם יעידו שחייב מנה המה יפריזו על המדה לומר שחייב קנס וישלם הוצאות לרוב אשר לא כדת, והמה גורמים להוציא ממון שלא כדין כמו עד אחד המעיד בפני גוים".