הבא: סימן ו' בדיני חליצת תפילין ועוד <<
או"ח ג' סימן ה'
בענין זמן משיכיר
כתב השו"ע (או"ח סי' יח סעי' ג) "מאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה", וכבר כתב הב"י בשם הרא"ש דזהו אותו זמן המבואר לענין קר"ש של שחרית (בסי' נח סעי' א) "משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו", וכתב הפמ"ג והובאו דבריו בביה"ל (סי' נח ד"ה כמו) וז"ל "דאפי' לפי מה דקי"ל דמעמוד השחר עד עלות השמש הוא שעה וחומש אנו צריכין לומר דמעמוד השחר עד השיעור שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הוא בערך עישור שעה, ומשיכיר עד תחילת הנץ הוא ג"כ עישור שעה, ומתחילת הנץ עד עלות גוף השמש על הארץ הוא שעה, עכ"ד עי"ש" (וע"ע בהמשך דברי הבה"ל במה שתמה על דברי הפמ"ג). ומ"מ הגם שברור שהזמן שיכיר בין תכלת ללבן משתנה לפי המקום והזמן, ובקיץ הוא זמן ארוך יותר, הרי כבר כתב בכף החיים (סי' יח ס"ק יח) "דמנהג עיר קדשינו ירושלים לשער שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ, כל זמן בזמנו בקיץ ובחורף יהיה, וכפי שחושבין זמן הנץ החמה דהיינו צאת השמש על הארץ".
וכן הביא בספר ארץ ישראל (סי' א בדיני התפילה ומנהגיה אות ב סעי' ד) שכך נהגו עפ"י מנהגם של הגאונים הספרדים הקדמונים.
ואכן בשנים קדמוניות ס"ל לרבינו לנהוג עפ"י הנהוג בירושלים עיה"ק שזמן משיכיר הוא שעה קודם הנץ, ועפ"י הרשום אצלי (מחודש סיון תשנ"ה) השיב "דזמן משיכיר מקובל בירושלים שהוא שעה קודם נץ החמה". וצריך להוסיף בזה דלכאורה הגם שהב"י והגר"א וכפי שפסק המ"ב, (סי' ל כנז' לעיל) זמן משיכיר את חבירו הינו שווה לזמן משיכיר בין תכלת ללבן, הרי מצאנו לכמה ראשונים דס"ל דהזמן משיכיר בין תכלת ללבן הוא קודם לזמן משיכיר את חבירו (עי' משב"ז ריש סי' ל).
ובחלוף השנים חשש רבינו שלכאורה צריך לילך לפי אריכות וקיצור הזמנים שבין עלות השחר ויכיר לנץ החמה, ולמעשה חשש שיתכן ורק שלשים דקות קודם לנץ החמה, הוא הזמן שיכיר בין תכלת ללבן בכל עונות השנה. ומשום כך בימים שבהם מתחלת התפילה קודם לחצי שעה לפני הנץ החמה, כגון בשבועות ובהושענא רבה, שינה רבינו ממנהגו (עפ"י נוסח אשכנז) ולא אמר ברוך שאמר בתחילת פסוקי דזמרה, אלא אחרי המזמורים הנאמרים בשויו"ט, ובהגיעו ל"ברוך שאמר" – הגיע הזמן סמוך לנץ בתוך שלושים דקות ואז בירך מרן רבינו זצוק"ל על הטלית בתוך חצי שעה קודם לנץ החמה.