או"ח ב' סימן ע"ז
אמירת "אב הרחמים" בשבת הסמוכה לחג השבועות
בלוח אר"י הביא המנהג שאומרים אב הרחמים בש"ק הסמוכה לשבועות אף שהיא בחודש סיון שהם ימים שאין אומרים בהם תחנון.
וטעם הדבר, דתפילת אב הרחמים ניתקנה על קדושי גזירות תתנ"ו (מסעי הצלב) וכמבואר במג"א (סי' רפד סק"ח), ומובא בשם הגהות מהרי"ל שבכל מדינת ריינס אין אומרים אב הרחמים אלא בשבת שלפני שבועות ובשבת חזון, משום דמזכירין ביוצרות הקדושים של גזירות תתנ"ו עכ"ל. ומשום כך בשבת הסמוכה לשבועות אומרים אב הרחמים אף על פי שהיא בימים שאין אומרים בהם תחנון.
ואמנם לענין עצם המנהג של אמירת אב הרחמים, מצאנו מנהגים חלוקים, דבניגוד להגהות מהרי"ל, הביא בדרכי משה (סי' תכ"ה) בשם ספר המנהגים שהמנהג לומר אב הרחמים בכל ימי הספירה [וכבר דנו בדבר שהגזירות החלו באמצע חודש אייר וא"כ מפני מה אומרים אב הרחמים מיד אחרי פסח – ראה שו"ת פאת שדך ח"ב סי' עו].
ולמעשה המנהג ברוב תפוצות ישראל כמשמעות הרמ"א (סי' רפד) לומר אב הרחמים בכל שבת למעט ימים שא"א בהם תחנון וכדומה.
ואכן מרן רבינו שליט"א מורה לשואלים שלא לומר אב הרחמים בחודש ניסן, וכשיש ברית בש"ק הורה שאין לומר אפי' בימי הספירה, אולם בש"ק הסמוכה לשבועות יש לומר אב הרחמים אפי' בכגון דא הואיל וזו עיקר התקנה ומקורה, וכמש"נ.
והנה בספר ישועות יעקב (רפד סק"ג) כתב אודות הקשר בין הזכרת נשמות לבין אמירת אב הרחמים דאין מזכירין נשמות בימים שאין אומרים אב הרחמים, וכן להיפך, משום דעיקר אמירת אב הרחמים הרי היא על הנשמות שהזכיר ולכן כשאין מזכירין נשמות אין אומרים אב הרחמים. אולם בשבתות של הספירה או בשבת הסמוכה לשבועות דאומרים אב הרחמים על קדושי הגזירות שפיר אומרים אפי' שאין מזכירין נשמות. והוסיף רבינו שליט"א ואמר דאחר דאומרים בשבת זו אב הרחמים, מותר להזכיר נשמות ואפי' שאמירת אב הרחמים בשבת זו אינה על הנשמות שמזכירים אלא על קדושי הגזירות.