או"ח ב' סימן ע"ג
השלמת קריאת התורה ליחיד
ומדי דברי בו (בסימן הקודם), אודות הדרך להשלים קריאת התורה לבני חו"ל הנמצאים באר"י שקראו בתורה בפרשה אחרת – יש לעיין כדת מה לעשות אם יחיד הפסיד קריאה או שלא שמע חלק מקריאת התורה.
הנה כמה פעמים שמעתי ממרן שליט"א, שקריאת התורה הינה חובה המוטלת על הציבור, ויעויין בדברי הרמב"ן (מלחמות מגילה דף ג ע"א בדפי הרי"ף) שביאר דברי המשנה דאין פורסין (מגילה כג ע"ב) שכל השנוי במשנה חובת הציבור הן (ועיין שו"ת בנין שלמה סי' לה) ומשום כך לדעת רבינו יחיד שחיסר לשמוע כמה תיבות מקריאת התורה, מדינא א"צ לילך למקום אחר ולשמוע. וכן אם שמע קריאת התורה כדין בציבור, כגון בן א"י ששמע בחו"ל קריאת התורה של פרשה אחרת בחו"ל, הואיל ושם קוראים פרשה אחרת, ושב לאר"י ועתה חסרה לו פרשה אחת. וכן הוא מעיקר הדין אם שהה בבית חולים ולא שמע קריאת התורה כלל, בכל אלו מדינא אינו צריך להשלים כי קריאת התורה ניתקנה על הציבור.
אמנם הגם שכן דעתו להלכה הרי למעשה החמיר רבינו לעצמו, וכששב מבית החולים – קראו בש"ק גם את הפרשות שהחסיר. יתירה מזו, פעם אחת קרא בתורה בש"ק נער צעיר שקולו לא נשמע בכל ביהכנ"ס תפארת בחורים ורבינו החסיר לשמוע כמה תיבות, ומשו"כ במנחה שבו וקראו את כל הפרשה (אמנם פ' זכור שאני שהיא חובה על היחיד, וראה מש"כ בשו"ת ישא יוסף ח"א סי' קמט).
והנה מפורסם כי הגר"ח מוולוז'ין זיע"א ס"ל שחובת הקריאה בכל השנה הינה חובה על היחיד שישמע הקריאה בעשרה וכן גם מובא בשם הגר"ח מבריסק (ראה ברכת שמואל יבמות סי' כא וראה גם בספר ויטע אשל עמ' תרכה) ומפורסם עד כמה שהיה מדקדק בכל זמן לשמוע קריאת התורה, וידוע שהגר"א כשיצא מבית האסורים השלים הקריאה (ראה תוספת מעשה רב אות לד) אך לא ראיתי מציינים אם מדינא או מחומרא [עתה ראיתי כי ידידי בעמח"ס רץ כצבי שליט"א ח"א או"ח סי' ג' האריך בזה].