או"ח ב' סימן נ"ד
חיוב האב על שמירת המצוות של צאצאיו
אודות נערה (בת 14) שהיא ברת דעת, ודרה בחו"ל, ואבי' חזר בתשובה ומבקש למונעה מלחלל שבת ולהרגילה לאכול מאכלים כשרים, אולם אמה מבקשת שתמשיך לאכול בבית הספר נו"ט, ושאל השואל אם מחוייב האב להשתדל בדבר או יכול להסכים בשתיקה שימשיכו לנהוג עם הנערה כפי שנהגו עמה עד כה. וביקש לשמוע בזה דעת רבינו.
והשיב רבינו עט"ר מרן הגרי"ש שליט"א שודאי חייב האב לעשות כל מה שאפשר להשתדל שתקיים מצוות ה' ולבל תגעל נפשה בנו"ט. ואף שלכאורה יש מקום לעיין אודות חיוב של האב בדבר שהרי הנערה הינה בוגרת, ציין בזה רבינו לדברי שו"ת הרשב"א (ח"ב סי' שכא) שנראה מדבריו דמצוות הבן המוטלות על האב הינם גם כשבנו גדול, דכתב שם בענין בכור גדול המבקש לפדות עצמו וגם האב מבקש לפדותו, וז"ל "מסתברא שהאב קודם שמצות הבן על האב", והמעיין בדבריו הקדושים יראה שאין זה רק מחמת שעבוד נכסי האב לצורך הפדיון אלא משום שהמצוה המיוחדת של האב אינה פוקעת, וכך גם משמע מלשון הרשב"א בסיום התשובה "שכל המצוות הבן על האב השנויות שם למולו לפדותו להשיאו אשה ללמדו תורה – אמרו כן" והרי שם מדובר על בן גדול ע"ש (וראה מנ"ח מצוה ב אות ב ד"ה ואני מסופק ואכמ"ל). זאת ועוד, הרי אף אם פטור האב מחינוך בתו הגדולה הרי כבר כתב במ"ב (סי' רכה סק"ז) וז"ל "ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך מ"מ יש על האב מצות תוכחה וכשאינו מוחה בידו נענש עליו – וכידוע מה שאחז"ל כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו", והרי בנידון דידן מכיון שעפ"י המציאות יש לאב זכויות גם עפ"י החוק בחינוך בתו, הרי ודאי חייב האב לעשות כל טצדקי למנוע בתו מלהכשל באיסורי נו"ט ולקרבה לתורה ומה' ישא ברכה.