או"ח ב' סימן ל"ח
בענין אמירת עלינו לשבח עם הציבור
בדבר מי שנכנס לבית הכנסת להתפלל והוא מתפלל בנוסח שונה מהמתפללים (אשכנז-ספרד) אימתי יאמר עלינו לשבח, אם יאמר בשעה שאומרים המתפללים או לפי נוסח התפילה שהוא רגיל בו.
הנה הלכה פסוקה (או"ח סי' סה ס"ב) דהבא לביהכנ"ס ומצא ציבור שקורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבירו, והנו"כ ובכללם המ"ב (סק"ט) כתבו דה"ה שאר דברים שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד או עלינו לשבח קורא עמהם שכן דרך ארץ (ראה מחה"ש סק"ג), ומשום כך ראיתי שפסק הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון ח"ב פ"ז הערה לח) שספרדי המתפלל בבית כנסת אשכנזי יאמר עמהם עלינו ואח"ז בגמר פרשת הקטורת יאמר שוב עלינו שכן יש לנהוג עפ"י נוסח האר"י.
ואמנם ראיתי שיש שכתבו לחלק שדין זה של אמירת עלינו לשבח מדין דרך ארץ הינו דווקא כאשר נכנס לביהכנ"ס ואינו עוסק בתפילה דבכה"ג משום דרך ארץ קורא עמהם, אבל אם הוא לפי נוסח התפילה שלו נמצא במקום אחר – אינו חייב לומר עמהם, ומשום כך לדעה זו יאמר המתפלל עלינו לשבח כפי הנוסח שלו.
ומרבינו מרן שליט"א שמעתי שלכתחילה בכהאי גוונא עדיף שיאמר עלינו עם הציבור, ולכן ספרדי המתפלל בבית כנסת שמתפללים בו בנוסח אשכנז יאמר עלינו אחרי ובא לציון, והרגיל בנוסח אשכנז ומתפלל בביכ"נ שמתפללים בו בנוסח ספרד יאמר עלינו בסוף התפילה, אולם אינו צריך לשוב ולומר עלינו לפי הנוסח שלו ודי במה שאמר עם הציבור.