או"ח ב' סימן ח'
היוצא מבית הכסא אם חייב לשוב ולברך על הטלית והתפילין
אודות שאלתכם בחולץ תפילין כשנכנס לבית הכסא להטיל מים האם צריך לחזור ולברך כשחוזר ומניחם. דעת מרן רבינו שליט"א דלנידון דידן ודאי חשיב בית הכסא שלנו כבית כסא קבוע דמבואר בשו"ע (סימן מג) ד"אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו גזירה שמא יעשה בהם צרכיו", וא"כ צריך לחזור ולברך כמבואר במשנה ברורה (סי' כה ס"ק מז) דכשחולצן ליכנס לביה"כ, אפי' בדעתו ללבשן תיכף צריך לחזור ולברך "דהא אין רשאי לילך בהם לביה"כ ואדחי ליה". אמנם בשירותים שיש בהם מקום נפרד להטלת מים נסתפק רבינו שליט"א דיתכן ודינם כביה"כ עראי דמעיקר הדין מבואר (בסי' מג) דמותר להשתין בהם כשתפיליו בראשו, וא"כ כשחלצן קודם – כשדעתו להניחם שוב, אפשר שאין צריך לחזור ולברך משום דלא אדחי ליה.
ולענין טלית שהסיר בטרם כניסתו לביה"כ, מכיון שמעיקר הדין שרי ליכנס בציצית לביה"כ כמבואר בשו"ע (סי' כא ס"ג) אלא דאין נכון ליכנס לביה"כ בטלית גדול המיוחד לתפילה (כמבואר במ"ב ס"ק י"ד), כשחוזר ומתעטף אינו מברך משום דלא חשיב הפסק, דהא לא אידחי ליה וכמו שכתב המ"ב (סי' ח ס"ק לז) דלא חשיב היסח הדעת, ובפרט בנכנס להטיל מים דכתב המ"ב (סי' כא ס"ק יד) דמותר להשתין בהן.
ודע, דמש"כ המ"ב (סי' כא ס"ק יד ובסי' תרי ס"ק יח וכן הוא במט"א שם) דאין ליכנס עם הקיטל לביה"כ לעשות צרכיו משום דהוא בגד המיוחד לתפילה, דעת מרן שליט"א דזהו דוקא בקיטל המיועד לתפילה, אולם הבגד הלבן שנוהגים ללבוש בירושלים והולכים עמו במקום הבגד הקבוע, שרי ליכנס עמו לביה"כ דאינו בגד המיוחד לתפילה.