או"ח ב' סימן ג'
בענין חובת כיסוי הראש בזמננו
א. הנה ודאי שחלילה להקל בענין כיסוי הראש דבזמנינו יש בו גדר של מנהגם של ישראל, וגודלו ותוקפו של מנהג ידוע וכמו שמצינו לפעמים שמבטלים הלכה מפני מנהג (עיין שו"ת מהרי"ק שורש ח, ומג"א סי' תר"צ), ולכן ודאי שעליך לבאר לבני הקהילה את הענין של "אל תסיג גבול עולם, ואל תבוז כי זקנה אמך" (משלי כג), בעיקר במנהג כזה שנשתרש והתקבל בכל ישראל כסמל וכגדר ליראת שמים, המזלזל במנהג זה פוגע בקדושת המסורת, ובמנהג שהוא גופו מגלה על כוחו של מנהג בישראל, וידועים דברי הש"ך (יו"ד סי' קיט ס"ק יב) בחומרת זלזול דבר החמור בעיני הבריות.
ב. אולם יתירה מזו, האחרונים האריכו לבאר שיש בגילוי ראש בזמנינו אף נידון של חוקות עכו"ם וכמו שיתבאר להלן.
בענין חוקות עכו"ם, כתב הט"ז (או"ח סי' ח ס"ק ב) "נראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר, דהיינו, כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף שיושבין פורקין מעליהן הכובע. ואם כן, זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו, כ"ש בחוק זה שיש לו טעם".
והיו מהאחרונים שהקשו על הט"ז, מהא דהראשונים והפוסקים שקדמו לט"ז לא הזכירו טעם זה, וגם בשו"ע לא הזכיר זה, אולם ניתן להסביר דבזמנם ובמקומות שדרו שם לא רווח חוק ומנהג זה של גילוי הראש (עי' אג"מ או"ח סא). והגם שיש אחרונים שלא ס"ל הכי (עיין נטע שורק סי' ב ועוד) הרי במשנה ברורה (סימן ב ס"ק יא) נראה שהכריע כדברי הט"ז שהרי הוסיף "אבל כתב כבר הט"ז דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי ראש ואפילו יושב בביתו עיין שם הטעם וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא" – הרי דצירף המ"ב דאף המהר"י ברונא (סי' לד) ס"ל כהט"ז, ואף הקדים את הט"ז (שהמהר"י ברונא בן דורו של התה"ד) באיסור זה. אמנם במה שצירפם המ"ב לפונדק אחד יש לעיין, דאכן במהר"י ברונא איתא דאין כיסוי הראש מנהג חסידות גרידא כדמשמע בסוגית הגמרא דזה רק "לדידהו דבארץ ישראל הוו והוו מסגי הכי, אנן דדיירינן בין האומות ואינהו אזילי בגלוי ראש וחשיב כחוקות הגוים" אולם בהמשך דבריו כתב על חומרת העבירה "חשוב השתא כעובר על דת יהודית וכו' ואשכחן חלוקי יהדות בשינוי בגדים אפילו במנעלים וסנדלים בפרק הכונס" – משמע דלא ברירא ליה דהוו איסור חוקות עכו"ם גמור. וכן משמע גם בהמשך תשובתו שכתב "אבל ישיבה בגילוי הראש ליכא קפידא". הרי שהתיר ישיבה בגילוי ראש, ואם דעתו כדעת הט"ז בחוק העכו"ם היה אסור אף בישיבה, ואולי האיסור הוא דווקא כשהוא יושב וכמו שכתב הט"ז "תיכף שיושבין פורקין מעליהן הכובע". ומהר"י ברונא כתב שם טעם דליכא קפידא "שכן דרך לישב להקל עליו" ואולי אכן גם המהר"י ברונא ס"ל לאסור מחמת חוקות עכו"ם, אלא דלדעתו איסור זה הוא דווקא בעת הליכה.
ועיין באגרות משה (ח"א סי' א) שתפס לדבר פשוט שחוקות עכו"ם הוי דווקא בישיבה, ועל פי מה שביאר במק"א (יור"ד ח"ד סי' יא אות ג) ד"רק בימות הט"ז ולאחריו אולי קרוב לזמננו ברוסלאנד ובפולין היו פשוטי העם דעכו"ם גם כן הולכין בעצם מלובשין גם בכובע כשהיו הולכין מהבית לחוצות שא"כ לא היתה פשיטתן הכובע כשבאין הביתה והעיקר כשיושבין לאכול בשביל החום אלא בשביל החוק שעליהם" הרי דלדעתו עיקר חוק העכו"ם היה הורדת הכובע כשיושבין לאכול ודו"ק.
ומכל הלין נמצאת למד, דודאי עליך להדריך קהילתך בדרך הישר, ואחרי שישראל קדושים מתגאים בהיותם נכנעים לפני הקב"ה והולכים בכיסוי ראש, ואף אם תחילתו של הדבר בהנהגה של תיתי לי ודרכי החסידות של האמוראים כמבואר בגמרא, הרי עתה נכלל זה ב"אל תיטוש תורת אמך", ולדעת מהר"י ברונא אף חשיב כעובר על דת יהודית ולדעת הט"ז ועמו המ"ב אף על איסור של חוקות עכו"ם, ובאג"מ (או"ח סי' א וח"ב או"ח סי' ב ובעוד מקומות) כתב להכריע כט"ז.
ג. אלא דנותרה לפנינו שאלה נוספת שהועלתה על ידך, לגבי חלק מבני הקהילה (שעתה חזרו בתשובה) שחוששים לחבוש כיפה על ראשם במקום עבודתם, וטעמם כי יש חשש שיפוטרו, ואף אם המעסיק לא יתלה הפיטורים באופן רשמי בגלל היותם חובשי כיפות כי דבר זה אסור גם לפי חוקי המדינה, הרי הוא יפטרם בתואנה כל שהיא, כאשר הסיבה האמיתית היא חבישת הכיפה במקום העבודה.
וכבר מצאנו בפוסקים דיון עד היכן חובת האדם למסור עצמו על כיסוי ראשו. ובתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' רג) כתב אודות גזירה שהגויים תבעו מהיהודים להשבע בגילוי ראש, בשם המיוחד, ובריש דבריו כתב שאם כוונת הגויים משום שבכהאי גוונא – בגילוי הראש ובשם המיוחד – השבועה חמורה יותר, הרי דאין כוונתם להעביר על דת אלא להנאתם ושרי אפילו בפרהסיא ממש, כמבואר ברמב"ם (פ"ה מיסה"ת הל' א – ב) והרא"ש סנהדרין (פ"ח סי' ג) דיעבור ואל יהרג, לעומת זאת אם כוונת הגויים בעשותם דבר זה לחלל כבוד שם ה', הרי שבפרהסיא, יהרג ואל יעבור, אולם המעיין בהמשך דבריו יראה שדיונו נסב בעיקר על השאלה אם יש בזה שבועה ואזכרת שם שמים לבטלה, ולא לגבי גילוי ראש דבזה סבר שאין בזה איסור, וכמו שכתב "ואיני יודע כ"כ איסור מפורש שלא להזכיר השם להדיא ובגילוי הראש לצורך שבועה שמחוייב בה דהא לאו אזכרה לבטלה הוא, שצורך הוא להעמיד החוק שלא להאמין על שבועתם ובגלוי ראש לא אשכחן קפידא לאיסור" (עיין דרכי משה סי' ב סק"ב). ולעצם מ"ש "איני יודע כל כך איסור" הרי כוונתו לומר שגם כאשר הגויים מתכוונים לחלל כבוד ה' ולהעביר בנ"י על מצוה זו וכמו שביאר שם שמחוייב למסור את עצמו בפרהסיא גם על מצוה קלה כשאינה להנאת הגוי, ואפי' בערקתא דמסאנא, כמבואר במס' סנהדרין (דף עד ע"ב), אולם כבר כתב הכס"מ בשיטת הרמב"ם (בה' יסה"ת ה"א) דבערקתא דמסאנא יש איסור ממש, ועי' ברש"י סנהדרין שם שכתב "שרוך נעל שאם דרך הנוכרים לקשור כן ודרך ישראל בעניין אחר, כגון שיש צד יהודית בדבר" (וע"ע בהג"מ שם אות ד). ולפיכך כתב תה"ד דכיון דבשבועה בשם המיוחד בגילוי ראש אין איסור בדבר אפשר דאין להתנגד לכך, אף אם הגויים עושים זאת שלא להנאתם.
אם כן מדברי התרה"ד אין אנו יכולים ללמוד לשאלתך, הואיל ולדעת תרה"ד אין איסור ממש בגילוי הראש. אולם נוכל להביא ראי' לשאלתך מדברי המ"ב שהרי המ"ב הביא דגילוי הראש יש בו משום איסור דאורייתא של חוקות עכו"ם ואף על פי כן כתב (בסי' ב בהערה למטה) "היכא שיש חוק לילך בגילוי ראש לפני השרים והשופטים, צריך לילך בגילוי הראש, ודינא דמלכותא דינא". וכן כתב בערה"ש (סי' ב סוף סעיף י) "ובמקום ההכרח כמו בערכאות הקיר"ה שמדינא דמלכותא אין לילך בכיסוי הראש בשם מותר אך שלא במקום הכרח מי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור את עצמו מזה ודי למבין ודו"ק".
וכנראה, כוונת המ"ב והערה"ש דהואיל ואין זו גזירה על ישראל להעבירם על דת כי אם ענין של הנאת הגוי, דאצל הגוי הליכה בגילוי ראש, יש בזה משום כבוד, שרי במקום דינא דמלכותא, וצ"ל שאין זה בכלל חוקות עכו"ם ודו"ק. אבל שלא במקום דינא דמלכותא אחרי שפסקו הט"ז והביאו במ"ב שיש בזה משום חוקות העכו"ם עלינו לשוב ולדון האם מותר מחשש פרנסה לילך בגילוי ראש.
ומידי דברי בו, אציין כי ראיתי שבקהילות מסוימות מסירים הכובע לפני אדם חשוב, ומסתמא מקורם שזה דרך כבוד, ולכאורה הסרת הכובע בדרך כבוד יש לאסור מצד חוקות עכו"ם, וכמו שהארכנו במק"א (בענין אנדרטה, ישא יוסף ח"ב סי' כט) בענין חוקות עכו"ם, והעלנו דלכאורה דבר שנלמד מן הגויים בלא טעמא ודאי יש בו משום חוקות עכו"ם, ואם דרך הכבוד דידן אינה בגילוי ראש הרי ענין הסרת הכובע מקורו מחוקי גויים ואם כן היאך נוהגים כן. אמנם ראיתי מביאים בשם הגאון רש"ר הירש (בשו"ת מלמד להועיל יו"ד סי' נו) דס"ל דהואיל ואי הסרת הכובע לפני אדם חשוב, חשיב באותם מקומות בזיון, מותר להסיר הכובע לפני אדם חשוב. וצריך לומר דס"ל דכיון שיש בזה משום דרך כבוד אין זה חשיב כדבר שאין בו טעם, ואין בזה משום חוקות עכו"ם (עי' שו"ת אוהל משה (צוויג) ח"ג סי' ז ובנטע שורק הנז"ל).
ומכל מקום לענין נידון דידן שיש חשש לפרנסתם, ראיתי בשו"ת ירושת פליטה דברי הגאון ר' יואל כץ (סי' יח) שהתיר לילך בגילוי ראש בבית אומנות לצורך פרנסה. אלא שיש להעיר כי דבריו מבוססים על כך שבכיסוי ראש יש בעיקרו מידת חסידות ותו לא. וגם לענין חוקות העכו"ם נוטה להקל עפ"י מה שכתב בשו"ת נטע שורק (סי' ב). ואם כן, לפי מה שביארנו לעיל שיש בזה משום חוקות עכו"ם היאך נקל בפרט כשיש רק חשש קלוש שמא יפוטר מעבודתו. וראה בשו"ת נחלת בנימין (ברייער, סי' ל) שהאריך בסוגיא זו דגילוי ראש, וצווח על מה ששמע שיש נוהגים לישב בגילוי ראש בבית הספר.
והנה הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל (או"ח ח"ב סי' צג ד"ה ובדבר) דן בשאלה של קבלת עבודה בתנאי שילך בלא כיסוי ראש, כלומר, שודאי לא יקבל את העבודה אם לא שילך בגילוי ראש, וכתב דאפשר להקל שאינו מחוייב להפסיד ממון "בשביל זה שאינו איסור ממש אף מדרבנן אלא הוא מנהג טוב שודאי לא מבטל עשה שאינו מחוייב להפסיד סך גדול ומניעה מליקח עבודה שהיא עיקר פרנסתו הוא כהפסד גדול".
אמנם האגרות משה הקשה שהרי הוא גופא פוסק כהט"ז שיש בגילוי ראש משום חוקות עכו"ם וכמ"ש (או"ח א, א) "הוא טעם גדול" ויישב שאף להט"ז תלוי הדבר, ורק במקומות שגילוי ראש הינו חוקות עכו"ם "ובמדינה זו ודאי אין בזה משום חק עכו"ם דרובן אינם זהירים בחוקיהם" ובמקומות אחרים הוסיף לחלק – שכיום בארה"ב ואירופה הולכים תמיד בגילוי ראש, ולכן אין ענין "בחוקותיהם" שהוא נעשה כאשר הם מסירים את הכובע ויושבים בגילוי ראש ע"ש (ור"ע אגר"מ ח"ד סי' ב). אבל גם הגרמ"פ בתשובה שהזכרנו כתב שאף שמותר לאדם להשכיר עצמו לעבודה במקום שיצטרך לילך בגילוי ראש – שלא יפסיד משרתו ועבודתו הרי "כשיצא לחדר אחר וכ"ש כשיצא לשוק יהיה אסור אף אם ילעיגו עליו".
מכל מקום למעשה, כן הורה מרן שליט"א להשיב לבעל תשובה שיש לו חשש מבוסס שיפוטר אם יופיע לעבודה בכיפה, כי כבר הורה זקן. ובתשובת שאלה שמעתי מרבינו דאכן מי שחייב לילך בגילוי ראש – ראוי שילך בפאה נכרית (שאינה ניכרת ולא יהא בידי הבעלים תואנה לפטרו), וכבר הבאנו לעיל מחלוקת האחרונים דבבאר היטב כתב (סי' ב סק"ו) להקל ובמ"ב (סי' ב סקי"ב הביא שתי הדעות) ובפחד יצחק הביא מהר"ש לוי לאסור, ועיין בדברי הרעק"א (סי' צא) שדווקא בתפילה אסור ושלא בתפילה אפשר להקל בזה, ועיין שו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לה) וראיתי מביאים דברי המהר"ש ענגיל (שו"ת ח"ז סי' נז) דבהפסד פרנסה אין לחוש למראית עין. ומכאן דמובן שאם מתירים להשכיר עצמו בלא כיסוי ראש ודאי ראוי שילבש פאה נכרית. וכאמור שמעתי בזה ממרן רבינו הגרי"ש שליט"א, דכבר הורה זקן, ואפשר לסמוך על דברי האגר"מ והבנתי ממנו שאף אם יש רק חשש שיפוטר (מסתמא הכוונה שזה חשש סביר) אפשר להקל בהסתמך על דברי האגרות משה.
וזאת למודעי, דכל מה שזכיתי לדבר עם רבינו בנידון עובד שחושש שאם ילבש כיפה יפוטר היה לגבי חו"ל, ששם ניתן לומר שהמעסיקים חוששים מלקוחות אנטישמיים, אבל בארץ ישראל יש מקום לחלק ולומר שאם יש ח"ו מי שידרוש כן הרי זה מחמת שנאה כבושה לדת ע"י יהודים ובזה יש ללחום כנגד, דהוי פירצה טפי, ואף הבנתי ממרן שליט"א דיש בזה חילול ד' שיהודים גורמים שיהודים לא יוכלו לכסות ראשם.
ד. ובהיותי בזה, אציין כי האגר"מ החמיר מאד בדבר מי שהתפלל בגילוי ראש אפילו בשוגג (כמבואר בח"ד סי' מ סעיף יד) וטעמו גם משום חוקות עכו"ם שכך דרך הגויים בבית תיפלתם, ובמסקנת דבריו העלה דגם כשנפל הכיסוי ראש בשוגג, ואף אם היה אנוס והתברר לו שהתפלל בלא כיסוי חייב לשוב ולהתפלל.
אמנם – לדעת מרן שליט"א אינו צריך לחזור ולהתפלל. הגם שעבר על דבר שיתכן והוא איסור חוקות עכו"ם הרי בשוגג בכה"ג אינו צריך לחזור ולהתפלל.
ובזה תבנא לדינא:
למותר לציין ולהאריך חובת כיסוי הראש שבזמנינו הינו דין, ובגילוי ראש יש גם משום חק עכו"ם.
יש מי שאומר שחייב בתפילה בכיסוי כל הראש, וכתב באגרות משה שגם לשיטתו סגי בכיסוי מחצית הראש. ולדעת הט"ז בשעת התפילה בעינן כיסוי ע"ג כיסוי.
אמנם בחו"ל במקום שיש חשש מבוסס לפרנסתם, שיפוטרו אם יבואו למקום עבודתם בכיסוי ראש יכול כת"ר להקל להם, וכפי שפסקו מרנן רבינו שליט"א ולהבחל"ח האגרו"מ זצוק"ל, ובכהאי גוונא עדיף שילך בפאה נכרית.
המתפלל בשוגג בגילוי ראש לדעת האגרו"מ חייב לשוב ולהתפלל ולדעת מרן רבינו שליט"א יצא בדיעבד יד"ח.
הארכתי קמעא, לפרוש השמלה ולחזקך להמשיך בדרכך לקרב אחים טועים ותועים לתורה, בדרך ההלכה.