או"ח א' סימן קמ"א
היכן יש להדליק נר חנוכה: בחוץ, בפנים או על השולחן?
א. בגמ', שבת (דף כא ע"ב) איתא, ת"ר נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו.
וכן פסק השו"ע בסי' תרצ"א סעי' ה' "נר חנוכה מניחו על הפתח הסמוך לרה"ר מבחוץ".
והנה האו"ז (סי' שכ"ג) כתב והאידנא דליכא סכנה לא ידענא מ"ט אין אנו מדליקים בחצרות, וכתב בעל העיטור בהל' חנוכה וכן בשבולי הלקט (ס' קפ"ה) דאחר שנהגו על הסכנה נהגו. ובפתח הדביר שם כתב דמ"מ מצוה מי שיכול שיניחנו מבחוץ.
וידוע מה שכתב רבינו מרן הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל בתשובה (קובץ תשו' ח"א סי' ס"ז) דהאידנא אין מקום להדלקה בפנים דאטו פסק השו"ע הלכתא למשיחא הוא עי"ש באריכות. ורבים נלאו למצוא טעם להצדיק אלו הנוהגים להדליק בפנים גם בזה"ז (וע' בתשו' מנח"י ח"ו סי' ס"ו שמנסה ליישב המנהג). והגם שהלכה למעשה כבר הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל כיצד יש לנהוג בזה"ז, הרי לפלפולא בעלמא כתבנו אולי טעם הנוהגים להדליק בפנים, להלכה ולא למעשה.
ב. ידוע שדנו האחרונים (ראה גם קונטרס חנוכה להגרח"א טורצין זצ"ל סי' ג') בהא דמצוה להניחה על פתח ביתו האם כל עצם מצות נ"ח היא רק להניחה מבחוץ, ואם הניחה בפנים אינו מקיים המצווה כלל, ורק בשעת הסכנה היתה תקנה חדשה שידליק על שולחנו ודיו, או דאף קודם הסכנה יוצא בהדליקה על שולחנו רק דהפסיד פירסום הנס ברה"ר. ובזה ביאר שם את מש"כ התוס' (שם ד"ה דאי), דלתירוצא קמא דהש"ס שם, אם כבר כלתה רגל מן השוק שוב אינו מדליק, דהתוס' ס"ל דלפני שעת הסכנה כל מצות נ"ח היא רק בהנחתה על פתח ביתו מבחוץ, ולפיכך אחר שכלתה רגל מן השוק שוב אינו מדליק, ורק כיון דבש"ס משני נמי שינויא אחרינא, ידליק מספק ולא יברך, אבל לתי' קמא, אחר שכלתה רגל מן השוק אינו מקיים המצוה כלל.
ולכאורה כן מבואר בביאור הגר"א, דהנה כתב בשו"ע (או"ח סימן תרעה ס"א) ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא, שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה עכ"ל. ובמג"א (שם סק"ב), הביא שהקשה הב"ח דהא בגמ' אמרינן דהטעם לזה שצריך שידליקנה במקומה הוא כיון דהדלקה עושה מצוה, וא"כ מה צריך לטעם זה. ותירץ דבא לומר דאפילו לדידן שמדליקין בפנים אם הוציאו לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הדליקה, עכ"ד. וכתב שם בביאור הגר"א וז"ל: "ואינו מדוקדק לשון במקום הנחתה כו' דהל"ל להיפך הדליקה בחוץ והכניסה כו'. ונראה בזמן הטור שהיו מדליקין בפתח הבית ומ"מ אם הדליק בפנים יצא שהרי לא עשו כדין הגמ' בלא"ה", עכ"ל. ומבואר דלדברי הגר"א מיירי בכה"ג שכבר הדליקו בפנים, ולכן אם הדליק בפנים יצא, ומשמע דלפני שעת הסכנה, אם הדליק בפנים לא יצא ידי חובתו.
אמנם מדבריו, (סימן תרעג סק"ה), משמע דבדיעבד מקיים מצות נ"ח, אם הדליקה על שולחנו, אף קודם שעת הסכנה. דבשו"ע שם (ס"א) כתב שאסור להשתמש בנר חנוכה אפילו בתשמיש של קדושה. וכתב שם בביאור הגר"א דכן משמע ממ"ש שם נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, ואם איתא (דמותר להשתמש לאורה) יעשה נר אחד ועולה לכאן ולכאן ויניח על שולחנו כמש"כ בשעת הסכנה כו', עכ"ד. ומבואר לכאורה דשעת הסכנה אינה תקנה מיוחדת, אלא אף קודם שעת הסכנה אם הדליק על שולחנו יצא בדיעבד. דאם לא כן מה ראייתו, דהא התם לא מיירי בשעת הסכנה, ומש"ה לא יצא במניח על שולחנו, אלא ע"כ דמקיים מצות נ"ח בדיעבד אפילו הניחה על שולחנו, וממילא שפיר מוכח מהא דנר שבת קודם שאסור להשתמש לאורה, [ועיין בקונטרס חנוכה ומגילה מש"כ בזה שם].
ג. אכן באמת צ"ב, דאי נימא דאף קודם שעת הסכנה המדליק על שולחנו יצא עכ"פ בדיעבד, א"כ מה היתה התקנה המיוחדת של שעת הסכנה כלל, דפשיטא דכך יעשה, שהרי אי אפשר להדליק בחוץ באופן שיפורסם הנס כראוי, ואי נימא דמעיקר הדין נמי יוצא אם הדליק בפנים א"כ מהיכי תיתי לפוטרו מהדלקה בפנים, ולא יתכן דכונת התקנה שאינו חייב להסתכן להדליק בחוץ, רק מדליקו על שולחנו ודיו, דהא פשיטא היא, דאין זה ערקתא דמסאנא, ופשוט שאין חייב למסור נפשו ע"ז, ומאי תקנתא איכא.
עוד צ"ב דהנה כתב הריטב"א (הנדמ"ח, שבת שם ד"ה ובשעת הסכנה), דאפילו בסכנת צער או איבה כמו בצרפת וכו' נמי מדליקה על שולחנו ודיו, והביא שלפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל שכשנושב רוח שאי אפשר להדליקה מבחוץ מדליקה מבפנים בביתו, עיי"ש. וצ"ב מניין למד זאת הריטב"א, דשפיר יתכן דסכנה היא דוקא סכנת נפשות.
אך לכאורה הריטב"א אזיל לשיטתו, שהביא שם בשם בעל התרומות שכתב דמה שאין יכול להדליק אחר שכלתה רגל מן השוק (לתי' קמא דהש"ס שם) ה"מ לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין הכר לבני רה"ר יותר, אבל אנן דמדליקין בפנים, ואין הנר אלא לבני הבית יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר. וכתב הריטב"א דלפי פירוש זה יש לפרש דהכי קאמר דאי לא אדליק מדליק בחוץ עד ההיא שעתא, אבל בתר הכי אינו מדליק אלא בפנים, דאדידהו נמי ודאי משום דלא מצי למעבד היכרא לרה"ר לא נפטר מלעשות היכרא לו ולב"ב דהא לקמן אמרינן דבשעת הסכנה מדליק על שולחנו וכו', עיי"ש. ומבואר דפליג ע"ד התוס' וס"ל דאפילו להך תירוצא בדיעבד יצא עכ"פ במניחה על שולחנו אף קודם שעת הגזירה. ולפ"ז לא יתכן לומר דהתקנה היתה שבשעת הסכנה ידליק על שולחנו, דפשיטא שכך יעשה וכנ"ל, וממילא הוכרח לפרש דלא מיירי בסכנת נפשות, אלא שיש סכנה לקיום המצוה, וכגון סכנת צער או איבה, דבכה"ג תיקנו שידליקנה על שולחנו ודיו, ולפיכך ס"ל דאף אם נושבת הרוח בחוץ יכול להדליקה על שולחנו.
ד. והנה בסנהדרין (דף כו ע"א), מכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא. ובתוס', שם ד"ה משרבו, הקשו דוכי משום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע בשביעית דהויא איסורא מדאורייתא. ותירצו התוס' דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן, אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא, ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו, ומתים בתפיסת המלך, והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש, עכ"ד.
ותמה מהרי"ל דיסקין, (קונטרס אחרון אות לד), לתי' בתרא דהתוס' דהוי פיקו"נ א"כ מה צריך לרבי ינאי, דפשיטא הוא שמצות שביעית נדחית מפני פיקו"נ. וכתב דמיירי באופן שהיה פיקוח נפש לעניים, שלא היה להם מעות לשלם את מס המלך בלא שיחרשו ויזרעו בשביעית, אבל לעשירים לא היה חשש סכנה, דהיה להם ממון אחר לפרוע את מס המלך. ומ"מ מכריז רבי ינאי שיצאו כולם ויזרעו, דכיון דהוא פיקוח נפש לעניים, שרי למזרע לכו"ע ואף לעשירים (ואולי משום דשביעית בזמן הזה מדרבנן), עיי"ש.
ולפ"ז יתכן לומר נמי גבי נ"ח דבאמת לא היתה סכנה בהדלקה בחוץ בכל המקומות, אך הואיל שיש מקומות בהם סכנה להדליק בחוץ, תיקנו חז"ל שבכל המקומות מדליק על שולחנו ודיו, ואף במקומות שאין שם סכנה כלל. דלא חילקו חכמים בתקנתם.
ואי נימא הכי, א"כ יש מקום להליץ על זה שנהגו רבים להדליק נ"ח מבפנים אף במקום דליכא סכנה וכפי שהקשה האו"ז. דבזמן הזה נמי מותר להדליק בפנים, דכיון שיש מקומות בעולם שיש שם סכנה להדליק בחוץ, לא פלוג רבנן ותקנו לכולם להדליק בפנים, ואף במקום דליכא סכנה.
וכאמור להלכה למעשה כבר הורה מרן רבינו הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל דכיום שאין סכנה חובה על כאו"א להדליק נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ דוקא.