או"ח א' סימן קי"ד
הזכרת נשמות ברגל בתוך י"ב חודש
הנה האריכו האחרונים, לבאר את המנהג שלא להזכיר נשמות בשנה ראשונה (קצוש"ע סימן קלג ססכ"א, שערי אפרים י' סל"ב גשר החיים ח"א פל"א) ובארחות חיים (סי' תרסח) כתב שעלולים האבלים החדשים לעורר בכי ולגרום בלבול וצער ביו"ט, ולהפריע שמחת החג, [ועיין בזה בשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (ח"א סי' פו) שנתן טעם אחר]. ואולם המנהג בירושלים הוא שאומרים, ובספר גשר החיים (ח"א פל"א עמ' שלח) אף כתב "וכבר נמנו וגמרו אין למנהג זה טעם ויסוד ואדרבה בשנה ראשונה דרושים הם יותר לתפילה"
והנה כמה פעמים ששאלתי למרן (שליט"א) זצוק"ל – אודות אמירת יזכור בשנה ראשונה השיבני שבירושלים המנהג שאומרים. ולענ"ד כוונתו שאכן ודאי למנהג זה יש מקור וכמדומני ששמעתי ממנו דבחו"ל אין אומרים הזכרת נשמות בתוך יב"ח אמנם ראה בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ד ס' ס"א אות י) שלדעתו טעם ההימנעות מאמירת יזכור בשנה ראשונה הינו טעם קלוש, ומשמעות דבריו דאפילו באותם מקומות שאין מזכירין נשמות בשנה ראשונה – מי שרוצה להזכיר "אין למחות בידו – משום שאדרבה הנכון עמו". וראיתי שכדברי האגר"מ כן כתב בדודאי שדה (סי פה) שמכל שכן שיש להזכיר נשמות בתוך י"ב חודש שהרי זו תועלת לנשמה דווקא בתקופת הדין שהיא זקוקה לזה ביותר. [ודבריו בהלכות שמחות הינם יסודיים בהלכות אלו, ראה בקובץ תשובות ח"ב סי' סד – במ"ש רבינו שלא לקבור בקומות שהביא דברי הדודאי שדה בזה ע"ש].