או"ח א' סימן ע"ג
חילול שבת לחולה
אפתח בהתנצלות, טרדותי וחוסר יכולתי לעמוד בסדר הדברים מנעוני להשיב כראוי על שתי שאלותיו.
אודות שאלתו אם כשהתירו בחולה שאב"ס לומר לנכרי לעשות מלאכה בעבורו אם מחוייבים במקום שאפשר לומר לו שיעשה מלאכה דרבנן ולא מלאכה מן התורה.
לכאורה מרוב האחרונים נראה ששבת דחויה אצל החולה וכמו שכתב בישועות יעקב (ריש סי' שכח) ואם כן הי' מקום לומר שיעשה הנכרי מלאכה דרבנן, אמנם כת"ר הביא ראי' להקל ממה שכתב המ"ב בשם הח"א (סוף ס"ק נא) דבמה שמותר לעשות ע"י יהודי אינו מחוייב לחפש נכרי ורצה כב' לדמות לנד"ד. ולבבי לא כן ידמה, ראשית יש אחרונים שחלוקים על מסקנת המ"ב, ראה בקצש"ע (סי' צא סעיף יז וראה מנח"ש ס"ק מג) אבל נדמה שאי אפשר להביא ראי' מדברי המ"ב כי יש מקום לחלק בין מלאכת ישראל באיסור דרבנן בחולה לבין מלאכת גוי באיסור דאורייתא – כי דבר זה תלוי מה חמיר טפי ואכמ"ל.
והנה כבר כת"ר ציין לתהל"ד (סי' שלד סקמ"א) הדן בדליקה שפרצה בשבת וממנו מוכח שצריך למעט באיסור מלאכה של גוי ולכאורה לענ"ד התהל"ד אזיל לשיטתו שהרי ידועה דעתו (בסי' שז סק"ה) לחלק שבדרבנן אמירה לעכו"ם בשבת קיל ממלאכת ישראל בשינוי ואילו במלאכה דאורייתא אמירה לעכו"ם חמור מלעשותה ע"י ישראל בשינוי, וא"כ לכאורה כל פעם בבואי לצוות על עכו"ם לעשות לצורך חולה שאב"ס עלי לבדוק איזו פעולה עליו לעשות כי אם צריך מלאכה מן התורה עלי להעדיף מלאכת ישראל ע"י שינוי ואם כן כיצד יתכן שלא אצטרך לומר לגוי שיעשה מלאכה דרבנן הלא לפי התהלה לדוד אם הוא עושה מלאכה דאורייתא היה עלינו לחזר אחרי ישראל – כל זה רשמתי רק מקופיא ואם טעיתי יעמידני על האמת.
ובבואה לפני מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל – שמעתי ממנו כמה פעמים שמעיקר הדין התירו אמירה לעכו"ם לעשות לו רפואות ובכלל זה כל דבר ואין צריך לדאוג שיעשה מלאכה דרבנן עכת"ד.