או"ח א' סימן נ"ז
האם מיץ ענבים נחשב יין לענייני הלכה וקידוש?
נשוב ונזכיר שבספר מצוות הארץ (פ"ז), תוך כדי שהוא עוסק בענין של ענבים שנקנו מגוי, שלדעת מרן החזו"א צריך להפריש מהם תרו"מ (הואיל ואנו נוקטים שמחשבת הגוי למכור ולא לאכילה, ולכן אם הקונה עושה מיץ הוא חייב להפריש תרו"מ). מובאת שם (פ"ט ס"ג) הערה שנכתבה בהוראת מרן החזו"א שמיץ ענבים דינו כיין הן לגבי ברכה והן לגבי מגע גוי או מי שאוסר את היין במגעו. הרי שמרן החזו"א ראה לנחוץ להוסיף הערה זו למניעת טעות כדי שידעו הכל שמיץ ענבים דינו כיין.
מקור הדברים במסכת בבא בתרא (דף צז) בדין יין הראוי לקידוש – והגמ' אומרת שיין הראוי לניסוך על גבי המזבח הוא היין הראוי לקידוש, ואף על פי שיין מגיתו – כלומר: יין שלא תסס, איננו כשר לנסכים לכתחילה. הרי מחמת שהוא כשר בדיעבד לנסכים הרי הוא ראוי לקידוש אפילו לכתחילה. ובהמשך מביאה הגמרא את דינו של רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום. הרי לפנינו סוגיה מפורשת הקובעת כי אפשר לקדש על מיץ ענבים. וכך נפסקה הלכה (שו"ע או"ח רע"ב סעיף ב'). כלומר למרות הקשר בין ניסוך וקידוש הרי יין מגיתו דיו שהוא ראוי בדיעבד לניסוך שיהא ראוי לכתחילה לקידוש (כך מפרשים את הסוגי' הרשב"ם ועוד ראשונים).
אולם מצאנו כמה ראשונים כמו הבה"ג והרי"ץ גיאת (בשערי שמחה) שהם מביאים סוגיה אחרת כמקור לשימוש במיץ ענבים. במסכת נזיר (לח ע"ב) עוסקת הגמרא בנזיר שעשה כמה עבירות כאחת – ואחת הפעולות בהם עוסקת הגמרא זה נזיר העוסק בסחיטת ענבים ושתיתם שבזה הוא עובר לאו נוסף מכאן אנו רואים שמיץ ענבים חשיב יין. אלא שהבה"ג המכשיר מיץ ענבים לקידוש מחמת סוגיא זו מוסיף הסתיגות – אם אי אפשר לו ביין.
נמצא אם כן, שהראשונים שמצאו מקור לדינם מהסוגיה במסכת בבא – בתרא אינם מבחינים בין יין למיץ ענבים, (ולכן מ"ש המג"א והברכ"י לגבי עדיפות יין ישן הכוונה רק להעדיף יין ישן מפני חשיבותו אולם מיץ ענבים דינו לכתחילה כיין). אולם לבה"ג שלומד דין מיץ ענבים כיין מהסוגיה בנזיר הרי ההיתר לקדש רק ב"אי אפשר". שוני נוסף, בבה"ג לא נזכר ענין של להתנסך ע"ג המזבח – כתנאי להיתר מיץ לקידוש.
מכל מקום, למדנו שעל מיץ ענבים מברכים עליו בפה"ג אליבא דכולי עלמא.