או"ח א' סימן נ"ג
בעניין שימוש בבצרות מכניות בבציר היין**
לאחרונה החלו אף בהשגחות מהודרות לייבא מיץ ענבים ויין מחו"ל. אמנם בשנת שמיטה (תש"ע) התברר כי בניגוד למקובל ביקבים בארץ ישראל, בהם מקפידים שתהליך השפיכה בבצרות מכניות יעשה על ידי שומר תורה ומצוות, הרי בחו"ל משתמשים בבצרות מכניות הנהוגות בידי גוי ותהליך שפיכת הבציר נעשה על ידי גוי. ונשאלה השאלה אם הדבר מותר לכתחילה.
נתאר ראשית את הרקע המציאותי, ואח"כ ננסה לברר את הלכה, ולמסור את ההוראות שקיבלנו ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל.
יסוד הדברים, יין שנגע בו גוי אסור גם בזמן הזה. אמנם בכמה דברים הרמ"א מיקל בסתם יינם בזמן הזה. עוד יש לציין ולמנוע טעות, כי מיץ ענבים הינו יין גמור, ואציין רק כי הגר"ק כהנא זצ"ל הדפיס בספר מצוות הארץ (פ"ט הערה י"ט) שמיץ ענבים הוא יין לכל דבר ועניין, הן לברכה, והן לעניין תרו"מ והן למגע גוי. הוא כותב כי הערה זאת הוכנסה על פי הוראת מרן החזו"א זצוק"ל כדי למנוע טעות (יעויין להלן אודות דיני מיץ ענבים).
בעבר נעשה כל הבציר באופן ידני, היו בוצרים את הענבים מניחים אותם בכלים, וכפי שאנו רואים מרבותינו הראשונים, היו גם כלים מזופתים, שאגרו את הנוזלים (אם היו) ביחד עם הענבים בתוך הכלי, ולאחר מכן היו מביאים את הכלים הללו לגת, שופכים את הענבים הללו לתוך הגת, בגת היו דורכים את הענבים, וזה היה נעשה ע"י לחץ על גבי הענבים, כמו שחז"ל מתארים במסכת עבודה זרה, היה "תפוח" שהוא מרכז הגת שבו נאספו הענבים שנלחצו אח"כ בקורה, או שנלחצו ברגליים, ומהגת היה יורד לבור המיץ הצלול הלא הוא היין.
בשנת תשמ"ט, כשסיימנו בפעם הראשונה את העיסוק בכרמים של ישובים שומרי שביעית של פועלי אגודת ישראל (שקבלו על עצמם לא לזמור אפילו בשינוי) במסגרת אוצר בית דין של הגאון הגדול ר' ניסים קרליץ שליט"א, הגיע הרה"ג ראי"ש ינובסקי שליט"א שהיה אז רב "אגודת הכורמים" וסיפר שמתחולל שינוי בבציר היין, לא עוד בצירה ידנית, אלא עומדים להתחיל להכניס "מכונת בציר", מכונה גבוהה שעוברת מעל שורות הכרם, היא חובטת במקלות של סיליקון לגפנים, הענבים נתלשים ויורדים למטה, וחילזון מושך את הענבים למיכל של טרקטור שנוסע במקביל למכונה של הבצרת, כאשר המיכל הנלווה מתמלא ענבים, שופכים את תכולת המיכל לתוך משאית.
הרב ינובסקי ביקש הוראה ממרן הגרי"ש אלישיב, מה מותר לעשות ע"י גוי או יהודי מחלל שבת ומה אסור, ומכיון שלא היינו בטוחים באפשרות לתאר את הדברים באופן מדויק צולם כל תהליך הבצירה והראו את זה למרן (שליט"א) זצוק"ל. בעקבות כך, הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל כי כאשר בוצרים בתהליך של בצירה מכנית, יעמוד משגיח בשטח, ואפילו אם הבציר עצמו יֵעָשה ע"י גוי, או ע"י יהודי שעדיין אינו שומר תו"מ, הרי יש להקפיד שאת השפיכה של המיכל למשאית, יעשה משגיח שיעמוד במקום, וילחץ על הכפתורים שישפכו את תכולת המיכל למשאית.
לפני כארבע שנים פנו "ישובי פא"י" שבבעלותם כמה "בצרות", למרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל בשאלה אודות מכונת בצרת חדשה, השינוי המרכזי בין המכונה הישנה לחדשה, שלמכונה החדשה יש מיכלים עצמאים, והיא קולטת לתוך המיכלים הפנימיים שלה את כל הנבצר (ענבים ומיץ). ואיננה נזקקת לטרקטור המלוה עם מיכל. אולם הכמות הנכנסת למיכלים הינה כמות קטנה יותר – ולכן הם שאלו את מרן (שליט"א) זצוק"ל האם אפשר להקל שאת השפיכה מהמיכלים של הבצרת למיכל אחר (גונדולה) יעשה גוי, או להבדיל יהודי שעדיין אינו שומר תו"מ, ומרן (שליט"א) זצוק"ל פסק שאין להקל, וודאי שלא לכתחילה.
לבירור הנושא עלינו לברר מספר דינים, הראשון, מאימתי חל שם יין על תוצרת הענבים.
בגמ' במסכת ע"ז (נה ע"ב) אנו למדים, כי רק מרגע שמתחילה פעולת "ההמשכה" – נחשב הדבר ליין כלומר: הפרדה שנעשית בין הענבים למיץ זו תחילת שם יין לגבי הלכות סתם יינם – "אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך" [ובהמשך "אמר רב הונא בגת פקוקה ומלאה" כלומר, אם יש ענבים בגת פקוקה, גם אם הגוי ידרוך על הגת ויוציא מיץ, הרי מפני שהגת סגורה ומלאה אין המשכה של היין וגם אם גוי יגע בתערובת (המיץ והענבים) שבגת התוצרת לא תיאסר, אולם לשיטת רש"י (שהיא גם שיטת הרשב"א ועוד), אם תיעשה המשכה אפילו באותו כלי (בגת עצמה), כלומר יסולקו הענבים לצד אחד והיין לצד השני, זה יחשב כהמשכה. לעומת זאת לדעת התוספות המשכה נחשבת רק אם היין נמשך מחוץ לכלי. והמחבר פסק כרש"י (שו"ע יו"ד קכג, סעיף יז). עכ"פ בין לרש"י ובין לתוס' ההמשכה היא הקובעת את שם יין, שאם גוי נוגע ביין הרי הוא אסור.
אולם מצאנו גם כמה גזירות, או חששות שחז"ל גזרו בענין מגע גוי אפילו בטרם יש עליו שם יין.
גזירה ראשונה שאפילו אם אין עדיין יין, אסרו לדרוך עם גוי – בגת (שם סי' קכג סעיף כא) והטעם דגזרו קודם המשכה אטו לאחר המשכה.
דבר נוסף, המופיע בדברי רבותינו הראשונים ונפסק להלכה (שם קכג סעיף יט), שלא לקנות ענבים דרוכות מגוי, מפני שחוששים שהגוי כבר לפני המכירה המשיך.
עוד גזרו (סי' קכ"ה סעי' ו'), אסור לעכו"ם שיוליך ענבים לגת בתוך הדרדורים (גיגיות). – כמבואר בסוגיא במסכת ע"ז (דף נט ע"א) ולנידון דידן עלינו לבאר בקצרה הלכה זו.
לדעת הרמב"ן (הביאו הט"ז בס"ק ט) טעם הדבר שאסרו לגוי להתקרב לגת שמא יגע ביין, ולשיטתו אם יש גת ריקה שאין בה יין, מותר לו להביא ענבים לגת. לעומת זאת הט"ז מביא (שם) מש"כ הרשב"א בתורת הבית בשם הראב"ד שמיירי בדרדורים אטומים, וכשהגוי שופך אז יש קצת מיץ (שהצטבר בתחתית), ולכן לכתחילה גזרו שלא ישפוך, אבל בדיעבד לא נאסר, כיון שאינו מתכוון באותה שפיכה לשפיכת היין, אלא לשפיכת הענבים שעדיין לא נדרכו, ולא נמשך מהם היין, ואין דרך מנסכים כן.
ובהמשך דבריו מבאר הט"ז שגזירה זו הינה רק לכתחילה, ובדיעבד מותר מחמת שתי סיבות, אחת שהגוי לא מתכוון ליין (ובפשטות הסיבה כי אין הרבה יין בתוך הסלים ראה לשון החזו"א סי' נ סק"ב, שאין דעת הגוי על היין "מכיון שהיין מועט"), והסיבה השנייה כי לא היתה המשכה, ומסיק הט"ז שההיתר בדיעבד הוא רק כשקיימים שתי הסיבות יחד אבל אם אחת מן הסיבות איננה קיימת היין אסור גם בדיעבד.
כלומר, לדעת הט"ז שפיכה של תערובת כשכוונתו גם על המיץ, אפילו עדיין לא היתה המשכה, או שפיכה בהמשכה אפילו בכמות מועטת אוסרת אף בדיעבד. ומכל שכן כאשר יש שפיכה של כמות גדולה של יין, שמכח שפיכה זו יש המשכה של היין.
כל מי שבקי או ראה בצרת פועלת, הבחין כי במהלך שפיכת הענבים והמיץ מהגונדלה למשאית או מהמיכלים לגונדלה (בבצרות החדשות) בתחילה נשפכת כמות נכבדה של מיץ ורק לאחר מכן מתחיל מעבר של ענבים לגונדולה. ולמעשה זוהי עיקר הסיבה שבזמנו הורה מרן הגרי"ש אלישיב לאסור שגוי או מחלל שבת ישפכו את המיכל (הנלווה – "הגונדולה")למשאית, וטעם הדבר כי במהלך השפיכה בתחילה נשפך הרבה יין, ורק אח"כ נופלים הענבים למשאית, ולכן וודאי שלפי הט"ז יש מקום לאסור בדיעבד דהרי יש בפועל המשכה. ובודאי שהגוי מתכוין ליין דהרי אין אף אחד שמוכן לוותר על כמות כזו של יין, [בד"כ מדובר שיש כעשר אחוז יין מהכמות הכללית] ולכן לדעת הט"ז יש לחוש ולהחשיב זאת כיין הנמשך.
וכאן מחובתנו לתקן מה שנתפרסם בטעות שכביכול מרן (שליט"א) זצוק"ל בקובץ תשובות התיר את הדבר, ומקור הטעות מהבנה לא מדויקת של התשובה שנדפסה ב"קובץ תשובות" ח"ג (סי' קיז). [ובטרם יוסברו הדברים – כנראה סיבת הטעות הואיל והדברים נכתבו במקורם שלא לצורך פירסום כי חלק ג' ברובו איננו תשובות שרבינו השיב לשואלים אלא מקורו מרשימות שרבינו רשם לעצמו ופעמים מחמת כן עלולים לטעות ח"ו]. לגופם של דברים התשובה הנ"ל עוסקת בפועלים מחללי שבת שמפעילים בצרת מכנית ומכח הבצירה יש גם מיץ, והשאלה הנידונית שם האם יש מחמת גזירה לאסור את הבצירה עצמה, ע"י מחללי שבת ובשאלה זו באמת לא הכריע רבינו לאיסור, אך אין שם שום התיחסות לפעולת השפיכה מהמיכל למשאית שבזה הורה רבנו שמכיון שבתחילת השפיכה נשפך יין צלול שנראה וניכר, אסור לעשות זאת על ידי גוי, או להבדיל יהודי שאינו שומר תומ"צ.
שמעתי אומרים כי בבצרות החדשות אין בעיה – למיטב ידיעתי הדבר אינו נכון, גם בבצרת המכנית החדשה קיימת אותה בעיה, ומבחינה מסוימת הדבר אף קשה יותר, כי אם בבצרת הישנה היה מספיק שיעמוד משגיח בתהליך השפיכה והוא יפעיל את מערך השפיכה מהמיכל הגדול (הגונדולה) למשאית וזו פעולה שצריך לעשות אותה אחת לכמה שעות, הרי בבצרת החדשה יש צורך להעמיד משגיח כל פעם בשפיכה מהמיכלים של הגונדולה למיכל הגדול, ודבר זה מחייב שהמשגיח יתמיד לשהות בשטח כי פעולה זו צריכה להיעשות ברווחי זמן קצרים. אבל העיקרון של השאלה ההלכתית שווה גם בבצרת החדשה כי בשפיכה רואים בעליל כי קודם נשפך יין, ורק אחרי זה הענבים.
כאמור דברי מרן הגרי"ש אלישיב בתשובה הנ"ל הם אודות עצם בציר הענבים בבצרת, שאז יש מקום לדון שהבציר הינו של ענבים ביחד עם מיץ, אולם, כאשר שופכים מהמיכל שיש שם כבר ענבים עם מיץ, הרי ודאי שיש כאן המשכה של יין בפנ"ע – ולכן הורה כי אסור שפעולה זו תיעשה על ידי גוי או מחלל שבת.
אמנם בדיעבד כאשר כבר נעשתה פעולת הבצירה או השפיכה ע"י גוי, שמעתי מרבינו שיש מקום להקל, הן מפני החולקים על הט"ז אף בדעת הראב"ד, והן משום שיש פוסקים כהרמב"ן (ובחזו"א פסק כהרמב"ן), והן משום שיתכן ומדובר בכח כחו, ואכמ"ל. אלא דיש לדון מה נחשב לדיעבד, ושמעתי בשם מרן (שליט"א) זצוק"ל שבדיעבד הכונה להתיר שתיית היין לקטנים. ומזה נחתינן לדינא כי לכתחילה ודאי שאין להתיר שגוי או מחלל שבת ישפכו את תכולתה של בצרת מכנית, וודאי שאי אפשר להחשיב יין זה ככשר למהדרין. [דיוננו הוא רק בהלכות הבציר אבל יתכן ויש מקום להזכיר מה ששמעתי בחודש זה ממשגיח שבדידו הווה עובדא – שנסע אחרי משאית שהכילה מספר טונות של ענבים בצורות, והיה במיכל גם מיץ, לפתע הנהג עצר בצד הדרך, פתח עם "מפתח" את הברז למטה, ושם מיץ במיכל פלסטיק. במקרה זה, יש כאן המשכה בכוונה כי הוא רוצה את המיץ, ואולי יש מקום לדון על כל התוצרת עיין שו"ע קכג סעיף יז יח, ש"ך סקל"ד ועוד, ואכמ"ל].
* הגם שדיני יין מקומם גם בהלכות ברכות וביו"ד בדיני סתם יינם. הואיל והדיון המעשי, באופן תדיר הנו בהקשר ליין בקדוש מדי שבת בשבתו, כנסו כל התשובות במקום אחד.
** דברים שבע"פ שנרשמו ונערכו.