הבא: סימן ק"ז דעת גדולי הפוסקים בענין "אוצר בית דין" לאתרוגים שאינו כהלכה <<
שביעית סימן ק"ו
תשובת מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א בענין טיפול באתרוגים בשמיטה
הנה הזכרנו לעיל דברי מרן הגרש"ה ואזנר שליט"א בענין זה (וכבר פורסמו הדברים בהליכות שדה תשנ"ג ובשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רמ)
כבוד ידידי הרה"ג המושלם בתו"י מזכה הרבים כש"ת ר' יוסף אפרתי שליט"א בעיר הקודש י-ם ת"ו.
אחדשה"ט וש"ת, הנה מעל' כבודו נ"י הציע לפני עני – בעניני הנחיות כלליות לחקלאים במלאכות דרבנן בשמיטה במקרה של נזק ניכר, אולם קשה להגדיר מהו נזק ניכר באתרוג שהרי פרי האתרוג איננו עומד למאכל אלא לנטילה בחג ויש כמה וכמה פעולות באתרוג שנעשות אך לשמור על הדורו של האתרוג, וכבודו ציין כמה מהם: א. הכנסת אתרוג לכיס מפני מכת שמש. ב. קשירת הענפים כדי שהאתרוג לא יקבל מכות. ג. גיזום נקודתי כדי שהאתרוג לא יקבל קוצים מהענפים ד. ריסוס למניעת נשירת פיטם.
ובהיותי פה בחו"ל ואין לי ספרי אחרוני זמנינו אנקוט נפשאי בדברים שרשים ועיקרים נצרכים, וארמוז גם מה שהעיר מע"כ בזה.
ואומר הנה בית אב של הלכה זאת מש"כ הרמב"ם (פ"א ה"י משמיטה), אחרי שהציע ההיתרים באופנים ידועים במלאכות שביעית כתב ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה. והואיל ואיסור בדברים האלו וכיו"ב מדבריהם לא גזרו על אלו. ע"כ לשון הרמב"ם. ודאי משמע דתרתי להחמיר כתב, חדא דוקא מפני הפסד הארץ שלא תעשה מלחה (ולא הפסד הפרי) וחדא דוקא מפני הפסד גמור ע"ד שכתב וימות כל עץ שבה ובחזון איש (או"ח סי' קלד ושביעית סי' טז) נבוך בלשון הר"מ שמדבריו יוצא איסור משום הפסד הפירות, איברא בחזון איש (שביעית סימן כא ס"ק יד) הדר פשיטא לי' דגם הפסד פירות נכלל בכלל חשש דארץ מלחה, ועיי"ש מש"כ בלשון הנמו"י ריש מס' מו"ק וכבר נהגו כן גם מפני הפסד הפירות.
אבל להוסיף היתר על היתר גם כשהאתרוגים מתקיימים בלא"ה וראויים לברכה ונטילה מעיקר הדין הגם שחסר אולי ביופי וכו' ועושים רק מפני הידור ומצוה מן המובחר, ומפני יקור מחיר האתרוגים, על זה עדיין אין לנו היתר לא מלשון הרמב"ם ולא משאר הראשונים.
ונהי דאנן דנין להתיר גם בשביל נטילת אתרוג הגם שאין הדיון הפסד מאכל כעין מש"כ בתשובת מבי"ט (סימן סד) להתיר לענין להשקות עשבי בושם, ועיין מש"כ בזה הגאון חזון איש (שביעית סימן יד סק"ט) מכ"מ רק במקום חשש הפסד אבל לא משום איבוד הידור או יופי.
מיהו לעשות על ידי שינוי גמור שלא כדרך פעולה רגילה יש להתישב כיון שיש לנו תלתא להקל, שביעית בזה"ז דרבנן (להרבה שיטות, אכמ"ל בזה), מלאכה דרבנן ומה שעושה שלא כדרך.
ומה שיש שרוצים לדייק מלשון רבינו הרמב"ם מדכ' כאן דזריעה וקצירה דאורייתא דס"ל באמת ששביעית בזה"ז דאורייתא וכן דעת הגה"ק בעל ראשון לציון מדיוק זה, באמת אין הוכחה מזה דהוצרך הרמב"ם לחלק בין איסור זריעה לבין היתר השקאה וכיו"ב שזה ביסודות דאורייתא כאשר כן מצאתי ג"כ בחי' שפת אמת (מו"ק ב ע"ב) ומדחה שם דברי הראש"ל והיינו דקמ"ל הרמב"ם דמה דהיותו דרבנן הוא סיבה להקל, היינו מלאכה דרבנן לא שמיטה בזה"ז דרבנן, דבזה נקטו הרבה פעמים כחומר של תורה ממש כאשר הוכחתי בעניי בשו"ת שבט הלוי (יור"ד קמא סימן קצז אות ג) בראיות חזקות.
מכ"מ בענין היתר הנ"ל על ידי שינוי גמור ברצוני לישא וליתן בזה גם עם עוד גדולי תורה והוראה כדי שנמטי' שיבא מכשורא. גם כנראה גם אם נתיר בזה צריך על זה השגחה מבי"ד דקשה להאמין הנוגעים בדבר.
ועל שאר השאלות צריך עוד לקבל הסבר מכבודו ואין בידי להשיב מכאן.
הריני דוש"ת באהבה ומברכו בכט"ס מצפה לרחמי ה'
שמואל הלוי וואזנר
