הבא: סימן צ"ג בענין אוצר בית דין שלא כהלכה <<
שביעית סימן צ"ב
אוצר בית דין
סיכום הוראות למעשה ממרן רבינו זצוק"ל
ארשום להלן סיכום הוראות מרן רבינו בענין אוצר בית דין.
א. כשהוקם אוצר בי"ד בהדרכת מרן זצוק"ל מונו כחברי ביה"ד שלושה רבנים ואפי' שאינם בי"ד של אותו מקום שבו נמצאים הקרקעות ואף לא של אותו מקום שבו מחולקים הפירות. אולם במידת האפשר מונה כאחד מחברי ביה"ד רב המקום שבו גדלה התוצרת.
ב. אין מניעה שהחקלאים בעלי המטע יהיו שלוחי בית הדין.
ג. מעיקר הדין ניתן לצרף למסגרת אוצר בי"ד חקלאים שלא שומרים שמיטה בכל מטעיהם, אם באותו מטע שברשות הבי"ד שומרים שמיטה כדת וכדין, וכל זה כאשר הרצון של אותם חקלאים להצטרף לאוצר בי"ד הוא בכדי לשמור שמיטה באותם מטעים. אולם למעשה הורה רבינו דלא כדאי לעשות כן הואיל וזה יגרום זילותא לאוצר בי"ד בקרב הציבור.
ד. מותר לבי"ד לשכור את שטחי החקלאים שבמסגרת האוצר בי"ד בשנה השישית כדי לעבוד בשדות ובמטעים לצורך פירות שביעית לתועלת הציבור.
ה. אסור להכניס במסגרת אוצר בי"ד מטעי פירות המורכבים באיסור משום האיסור לקיים כלאים.
ו. ביה"ד משלם לחקלאי – שליח ביה"ד, על כל הפעולות שעשה לצורך גידול הפירות, גם אותם פעולות שנעשו בהוראת ביה"ד קודם השנה השביעית.
ז. אין לביה"ד לשלם עבור פעולות שעשה החקלאי קודם שנתמנה לשליח ביה"ד. [אמנם, היה מקרה שהחקלאי פעל בהנחה שיצטרף לאוצר בי"ד, והורה רבינו דבמקרה כזה אפשר לשלם לו].
ח. אין לחלק במסגרת אוצר בי"ד פירות שעבד בהם השליח בי"ד במזיד מלאכה האסורה אפילו רק מדרבנן, שהועילה תועלת ממשית לפירות.
ט. כשנעשתה המלאכה בשוגג מותר לחלק את הפירות, אבל פשוט שאסור לשלם לשליח בי"ד בגין מלאכה זו.
י. התיר רבינו לחלק ענבים ויין מכרם שזמרו אותו בשינוי כפי המקובל בישובי פא"י (בשמיטה תשי"ב), הואיל ומוסרים שעשו כך עפ"י הוראת החזו"א.
יא. במקרה שהיה נידון על מלאכה שנעבדה במטעים, שיש שאסרו ויש שהתירו על אף שרבינו נטה לדעת המתירים, הורה שלא לחלק פירות אלו במקומות של בני תורה המדקדקים על הלכות שביעית שמסתבר שאם היו יודעים שהקלו במלאכה מסוימת היו נמנעים מלקחת.
יב. פירות אוצר בי"ד הינם הפקר ואסור לבי"ד למנוע כניסה ללקיטת הפירות.
יג. מי שלוקט פירות ממטע שברשות אוצר בי"ד. ביה"ד יכול לגבות ממנו תשלום רק במקרה שללא פעילות ביה"ד במטע לא היו גדלים פירות. אולם כאשר גם בלי עבודת הבי"ד היו גדלים פירות ופעילות הבי"ד רק השביחה אותם, אי אפשר לדרוש תשלום מן ה"נהנה" אלא בתור "הנהגה מוסרית".
יד. אין לחלק פירות שביעית ממויינים לפי דרגות טיב דזה דרך מכירה רגילה דמשלמים לפי הטיב אולם במקרה והציבור לא יקח פירות ללא מיון מותר לבית דין למיין ולחלק (אמנם יש למעט ככל האפשר בדרגות המיון).
טו. גם באתרוגים לברכה אסור לסווגם למחירים שונים דזוהי דרך המסחר הרגילה אלא דלמעשה התיר רבינו לחלק לשלוש דרגות דאל"כ יש בזה "חשש גזל" שגובים מחיר שוה, לאתרוג ש"כשר לברכה" בשעת הדחק. ולאתרוג "מהודר".
טז. חברי ביה"ד לא מקבלים שכר על פועלם, וכמו שמקובל ממרן החזו"א זצוק"ל .
יז. התשלום לשלוחי ביה"ד הינו כפי השכר המקובל בשוק לסוג מלאכה זו.
יח. מן הראוי שביה"ד ישלם לשלוחיו במועדים המקובלים בעבודה כזו בשוק. ולכן אין ראוי שבית הדין מאחר התשלומים עד למועד חלוקת הפירות כאשר אז מצטברת בקופת בית הדין כסף לתשלום, אולם כשאין מקורות מימון ניתן להמתין עם התשלום עד שיצטבר בקופת ביה"ד כסף ממה שנתקבל מהציבור עבור הפירות. אמנם ברור שדבר זה צריך להיעשות בהסכמת שלוחי ביה"ד בזמן התמנותם כשלוחיו. (כדי שלא יעבור בית הדין על הלנת שכר שכיר).
יט. התשלום שגובה ביה"ד עבור הפירות חייב להיות נמוך מהמחיר הרגיל בשוק הכללי, הפער במחיר צריך שיהיה ניכר אבל לא משמעותי. אמנם לא מחוייב שיהיה נמוך מהמחיר בשווקים שבהם המחיר זול באופן מיוחד.
כ. על אף האמור בסעיף הקודם מותר שהשליח בי"ד יקבל שכר השוה או אפי' יותר, מהתמורה שמקבל עבור הפירות בשנה רגילה. [וכגון כשהפירות הצומחים במטעים אלו הינם באיכות ירודה ובשאר שנים הוא מקבל תמורתם פחות משכר הפעולה שמגיע לו].
כא. כשיש חשש שלא יתאפשר לגבות ההוצאות עקב ירידת המחירים בסוף העונה, רשאי ביה"ד לגבות מחיר גובה בתחילת העונה ובלבד שהמחיר יהא נמוך מהמחיר בשוק הכללי וכדלעיל (סעי' יט). אמנם לא התיר רבינו לגבות מחיר גבוה במין מסויים כדי להשלים הפסד במין אחר.
כב. ביה"ד חייב להתנהל כפי צרכי הציבור, וע"כ אסור לו להמנע מחלוקה של פרי מסויים כדי לשומרו למועד אחר (לדוגמא, להימנע מחלוקת שקדים עד לחג הפסח), וכמו"כ אל לו לביה"ד לבכר חלוקה לציבור מסויים, גם אם יש לו טעם לכך.
כג. אין כל חשש לחלק פירות אוצר בי"ד בחנויות כל עוד שהחלוקה נעשית בפיקוח ביה"ד לענין גובה התשלום וכדומה.
כד. מותר לבית דין לאפשר למי שאינו שומר תורה ומצוות ליטול פירות מחלוקת בית הדין ואין צריך לחשוש שיפסידם.
כה. מותר לביה"ד לדרוש מתחנת החלוקה צ'ק ע"ח הסכום העתיד לגבות מחלוקת הפירות ואין בזה חשש דרך סחורה.
כו. בענין ההיתר המקובל ממרן החזו"א משנת תשי"ב למסור ל"תנובה" פירות מאוצר בי"ד. אמר רבינו שאין זה שייך בזמנינו.
כז. פירות שהיו ברשות אוצר בי"ד בזמן הביעור נפטרו מביעור. ואף בני ספרד יכולים לסמוך על כך.
כח. אין לבי"ד להוציא פירות לחו"ל אחר זמן הביעור על סמך שיטת הר"ש דלאחר הביעור פקעה קדושת שביעית. (לענין שעת הדחק – יעויין לעיל).
